נשירה
Follow by Email
Archive
- יוני 2016 (4)
- מאי 2016 (1)
- אפריל 2016 (2)
- מרץ 2016 (6)
- פברואר 2016 (1)
- ינואר 2016 (8)
- דצמבר 2015 (3)
- נובמבר 2015 (2)
- אוקטובר 2015 (2)
- ספטמבר 2015 (3)
- אוגוסט 2015 (7)
- יולי 2015 (8)
- יוני 2015 (5)
Categories
הגדול
(12)
עבודה
(9)
אהבה
(7)
קירבה
(6)
זיכרון
(5)
לימודים
(5)
מוזיקה
(5)
סטרוברי
(5)
אוכל
(4)
בדידות
(4)
הפרעת שינה
(4)
לא קוהרנטי
(4)
ספרים
(4)
כאב ראש
(3)
מתילדה
(3)
ניתוח
(3)
עשן
(3)
שמיעה
(3)
שמש
(3)
אל אלווארז
(2)
הקטנה
(2)
חתול שחור
(2)
יומן
(2)
ילדים
(2)
ישרא
(2)
לואיס קרול
(2)
סילביה פלאת
(2)
פרפר
(2)
ציורים
(2)
אן אלווארז
(1)
בלקלב
(1)
המלון הלבן
(1)
טום יורק
(1)
ים
(1)
כאב
(1)
מוזיאון תל אביב
(1)
מטריה
(1)
מייאו
(1)
ספר חדש
(1)
סריגה
(1)
עמק החיות המוזרות
(1)
קולנוע
(1)
תופרת קטנה
(1)
תמיד אני שוכחת תוויות
(1)
קוראים
רשומות פופולריות
-
היו לי כמה ימים נטולי אינטרנט (כמעט שבוע). קודם לכן עוד רציתי לכתוב, כשמזג האוויר היה קר ומקפיא (כבר שכחנו בינתיים), על הפרק "הקרה ...
-
(שם של ספר מאת תומס אוגדן, ממנו אני מוציאה ציטוט לישיבה הראשונה שאנהל) אני מאד אוהבת את השם של הספר (וגם את הספר) אני מגלגלת אותו על קצה ...
-
(אתם לא חייבים להגיב אם אני כותבת פוסטים ברצף :)
-
אני נטולת מילים בזמן האחרון אבל טום יורק מדבר במקומי הוא מזכיר לי קצת אותך לפחות חיצונית הגוף שלו נראה חם ונושם עטוף בחולצ...
-
הבדידות: כשיצאנו מהמכונית הוא שאל אם אפשר חיבוק. לקח לי זמן להבין ובסוף הבנתי ואמרתי שכן בטח. הופתעתי כי בדרך הוא נראה לי קריר ומנותק. מ...
-
שני לילות או יותר שאנחנו יושבים ומקשיבים למוזיקה אני חוזרת הביתה עייפה, מתקלחת ויושבת איתו כי הוא רוצה שנאזין ביחד, הוא מוצא דברים מעני...
-
אני מדמיינת שאני בערסל מבד רך עם גדילים, קשור בין שני עצים (איזה מין ערסל לא קשור בין עצים? זה לא ערסל אם אין עצים מהצדדים) החיי...
-
באת בשבילי מרחוק כי כתבתי לך ואני לא יודעת אם ידעת שאני עצובה אבל באת והפתעת אותי ולקחת אותי למלון ההוא שלקח לנו זמן למצוא אותו והפעם היי...
-
מה שזה עושה לי (והיו רק שני מפגשים) הוא הרחבת המחשבה. אני מוצאת את עצמי כותבת מדמויות אחרות, לאו דווקא אני, להפתעתי דווקא דמויות של גברים. ...
-
לאסוף את עצמך בעזרת אנשים תמיד מוכיח את עצמו. כשהתחלתי לסנן את אלה שאינם אוהבים אותי או שגורמים לי להרגיש רע באופן סדרתי, נוצר חלל ריק ולתו...
Blogroll
-
לפני שבוע
-
לפני 4 שבועות
-
לפני 2 שנים
-
לפני 2 שנים
-
לפני 2 שנים
-
לפני 5 שנים
-
לפני 6 שנים
-
לפני 6 שנים
-
לפני 7 שנים
-
לפני 7 שנים
-
לפני 8 שנים
-
לפני 8 שנים
-
לפני 9 שנים
תגובות אחרונות באתר
יום שבת, 9 בינואר 2016
2016–01–08
מחר אני מבטיחה לכתוב לר' השני. כתבתי היום לראשון. דחיתי את זה הרבה זמן. אני כל כך ביישנית לפעמים. קשה לי לגשת לאנשים או לכתוב לכאלה שאני רוצה מהם משהו.. ר' כתב לי מייד בחזרה, הוא חיכה למייל שלי, התכתבנו, שמתי לב שאני כל כך עייפה מכדי להיכנס למקומות מורכבים. אני כל כך עייפה ולא רוצה לכתוב על זה, לא רוצה לפרט.
אבל על ר' אני רוצה לכתוב – איש גבוה וכבד גוף, נשען בידו על השולחן מאחור, כפות רגליו גדולות (דוביות?), פניו קטנים יחסית אבל גביני עיניו בולטים, מסותתים. במהלך ההרצאה חשתי קשת של רגשות אל הדברים שאמר. גם כעס והתנגדות, גם הערכה גדולה, חיבה, חשדנות, ולבסוף הרבה כבוד.
אישה הולכת עירומה ביער רך ואפלולי. מדרך הרגל לרוב רך, שכבות עלים לחים על הקרקע. פה ושם סלעים חדים מבצבצים, פלגוני מים שחורים זולגים בקירות סלעים שמיתמרים מדי פעם ויוצרים שבילים קטנים על הקרקע. גזעי עצים גדולים מתפתלים לכאן ולשם. חשכה יורדת. המבט מוגן בדמיון. עורה לבן וקר, רסיסי מים מתנצנצים פה ושם. קצוות שיער כהה מרטיבות מתפתלות לחות על גבה. היא אם. אני רואה את עיניה פתאום – עיני. כהוּת מאפילה אותן. ביער יש דוב, אני נדה אחריו, הדוב תר אחר אוכמניות בשיחים. תחת רגליי אזובים ירוקים.
תחושות בטן – לפעמים נדמה לי שע' נמשך אלי. לפעמים אני חשה תוקפנות מוסווית, זה מבלבל תמיד את החושים – בעדי או נגדי?
גם את ר' השני אני מעריכה מאוד, אפילו יותר, אבל הוא גם היה איתנו הרבה יותר זמן. ואני מרגישה שגם הוא מעריך אותי, ואני רוצה לשאול אותו משהו.
הרי זה מה שרצית, ליצור קשרים עם אנשים שעובדים בתחום שלך. כן. גם לכתוב שם יותר. אנא, לא להיות עייפה כל כך בגללו, גם לו זה קשה להיות כמו שהוא וגם להכביד עליך. אני מפחדת. האם זה הדוב? משב אנרגיה מקדים את המכה האמיתית, העור סופג אותה עוד בטרם ניחתה.
נזכרת בילדות כשהייתי מתנדנדת בנדנדה שיושבים בה שניים ומתנדנדים מעלה מטה. אם לא בלמת עם רגלייך או שלטת בעוצמת המכה קיבלת מכה חזקה בישבן ובמפשעה כשנחתת והקפצת את זה שלמעלה ממושבו. לפעמים נעשו דברים בכוונה, לרוב בטעות. רצינו הרי להתנדנד ושיתנדנדו איתנו. היינו צריכים להתחשב במי שלמעלה כשירדנו מהנדנדה והורדנו אותו. מי שהתנדנד בפראות ולא התחשב עזבנו אותו. אבל לפעמים הסכמנו בינינו שנתנדנד חזק, בפראות, תוך צחוק שהתגבר בהיסטריה. עד שמישהו היה אומר די ועברנו להתנדנדות חוקית ומתונה :)
את ר' השני קצת קשה לי להבין כשהוא מדבר. אבל הוא מאד מאד חכם, ולא קרתה אף פעם שחשבתי שתשובה שנתן או אמירה שאמר היו לא טובים. ממש כך.
בינתיים זה נגמר ובינתיים השמיעה שלי השתפרה מאוד, אני מצליחה לשמוע 60 אחוז מהדיבור בתנאי בדיקה (ללא קריאת שפתיים) שזה מהיר כל כך שלקלינאית סומרות השערות בזרועותיה, ואני מרגישה הבדל בשיחות עם אנשים. אבל זה עדיין לא יציב, ואני עדיין לא יכולה להיות רגועה. עוד שנה אתחיל להירגע שאולי זה לא עומד להתקלקל. בכל אופן, אולי זה יעזור לי גם בשיחות עם אנשים כמו ר', שקודם התקשיתי קצת להבין את דיבורם. ועוד צפוי המשך, לא סיימנו. מפעם בשבועיים עברתי כעת לפעם בחודש בבית החולים, עד שיתחיל התרגול, ואז אני לא יודעת מה תהיה התדירות.
השמיעה לא תמיד נעימה לי. אני צריכה להתרגל לצלילים הגבוהים שלא שמעתי קודם. הם צורמים לי. רשרושים ובדים שמתחככים זה בזה לא כל כך נעים לשמוע אותם. יש מכנסיים שממש מרעישים ואני מתביישת ללכת איתם, שוכחת שאנשים כבר הפסיקו לשמוע את זה :) טיפות הפיפי בשירותים עושות רעש עצום כמו תופים גבוהים. איך אפשר? :)
הירשם ל-
תגובות לפרסום
(Atom)
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה