2016–01–08
מחר אני מבטיחה לכתוב לר' השני. כתבתי היום לראשון. דחיתי את זה הרבה זמן. אני כל כך ביישנית לפעמים. קשה לי לגשת לאנשים או לכתוב לכאלה שאני רוצה מהם משהו.. ר' כתב לי מייד בחזרה, הוא חיכה למייל שלי, התכתבנו, שמתי לב שאני כל כך עייפה מכדי להיכנס למקומות מורכבים. אני כל כך עייפה ולא רוצה לכתוב על זה, לא רוצה לפרט.
אבל על ר' אני רוצה לכתוב – איש גבוה וכבד גוף, נשען בידו על השולחן מאחור, כפות רגליו גדולות (דוביות?), פניו קטנים יחסית אבל גביני עיניו בולטים, מסותתים. במהלך ההרצאה חשתי קשת של רגשות אל הדברים שאמר. גם כעס והתנגדות, גם הערכה גדולה, חיבה, חשדנות, ולבסוף הרבה כבוד.
אישה הולכת עירומה ביער רך ואפלולי. מדרך הרגל לרוב רך, שכבות עלים לחים על הקרקע. פה ושם סלעים חדים מבצבצים, פלגוני מים שחורים זולגים בקירות סלעים שמיתמרים מדי פעם ויוצרים שבילים קטנים על הקרקע. גזעי עצים גדולים מתפתלים לכאן ולשם. חשכה יורדת. המבט מוגן בדמיון. עורה לבן וקר, רסיסי מים מתנצנצים פה ושם. קצוות שיער כהה מרטיבות מתפתלות לחות על גבה. היא אם. אני רואה את עיניה פתאום – עיני. כהוּת מאפילה אותן. ביער יש דוב, אני נדה אחריו, הדוב תר אחר אוכמניות בשיחים. תחת רגליי אזובים ירוקים.
תחושות בטן – לפעמים נדמה לי שע' נמשך אלי. לפעמים אני חשה תוקפנות מוסווית, זה מבלבל תמיד את החושים – בעדי או נגדי?
גם את ר' השני אני מעריכה מאוד, אפילו יותר, אבל הוא גם היה איתנו הרבה יותר זמן. ואני מרגישה שגם הוא מעריך אותי, ואני רוצה לשאול אותו משהו.
הרי זה מה שרצית, ליצור קשרים עם אנשים שעובדים בתחום שלך. כן. גם לכתוב שם יותר. אנא, לא להיות עייפה כל כך בגללו, גם לו זה קשה להיות כמו שהוא וגם להכביד עליך. אני מפחדת. האם זה הדוב? משב אנרגיה מקדים את המכה האמיתית, העור סופג אותה עוד בטרם ניחתה.
נזכרת בילדות כשהייתי מתנדנדת בנדנדה שיושבים בה שניים ומתנדנדים מעלה מטה. אם לא בלמת עם רגלייך או שלטת בעוצמת המכה קיבלת מכה חזקה בישבן ובמפשעה כשנחתת והקפצת את זה שלמעלה ממושבו. לפעמים נעשו דברים בכוונה, לרוב בטעות. רצינו הרי להתנדנד ושיתנדנדו איתנו. היינו צריכים להתחשב במי שלמעלה כשירדנו מהנדנדה והורדנו אותו. מי שהתנדנד בפראות ולא התחשב עזבנו אותו. אבל לפעמים הסכמנו בינינו שנתנדנד חזק, בפראות, תוך צחוק שהתגבר בהיסטריה. עד שמישהו היה אומר די ועברנו להתנדנדות חוקית ומתונה :)
את ר' השני קצת קשה לי להבין כשהוא מדבר. אבל הוא מאד מאד חכם, ולא קרתה אף פעם שחשבתי שתשובה שנתן או אמירה שאמר היו לא טובים. ממש כך.
בינתיים זה נגמר ובינתיים השמיעה שלי השתפרה מאוד, אני מצליחה לשמוע 60 אחוז מהדיבור בתנאי בדיקה (ללא קריאת שפתיים) שזה מהיר כל כך שלקלינאית סומרות השערות בזרועותיה, ואני מרגישה הבדל בשיחות עם אנשים. אבל זה עדיין לא יציב, ואני עדיין לא יכולה להיות רגועה. עוד שנה אתחיל להירגע שאולי זה לא עומד להתקלקל. בכל אופן, אולי זה יעזור לי גם בשיחות עם אנשים כמו ר', שקודם התקשיתי קצת להבין את דיבורם. ועוד צפוי המשך, לא סיימנו. מפעם בשבועיים עברתי כעת לפעם בחודש בבית החולים, עד שיתחיל התרגול, ואז אני לא יודעת מה תהיה התדירות.
השמיעה לא תמיד נעימה לי. אני צריכה להתרגל לצלילים הגבוהים שלא שמעתי קודם. הם צורמים לי. רשרושים ובדים שמתחככים זה בזה לא כל כך נעים לשמוע אותם. יש מכנסיים שממש מרעישים ואני מתביישת ללכת איתם, שוכחת שאנשים כבר הפסיקו לשמוע את זה :) טיפות הפיפי בשירותים עושות רעש עצום כמו תופים גבוהים. איך אפשר? :)
(שם של ספר מאת תומס אוגדן, ממנו אני מוציאה ציטוט לישיבה הראשונה שאנהל) אני מאד אוהבת את השם של הספר (וגם את הספר) אני מגלגלת אותו על קצה ...
