דברים רכים לחשוב עליהם
(בהשראת "ספרי הכר", מתוך "שנת הבשרים שלי" מאת רות אוזקי):
שמלה חדשה מבד צמרי רך ונעים בדוגמת משבצות בכתום אדום ושחור, שאלבש מחר למסיבה של העבודה
צבעם הכתום של פרחי הבוגנוויליה, שבגלל הרוח מידפקים על חלוני
העור בבוקר, רך וקטיפתי משינה
הספרים המפוזרים על השולחן, המדפסת, השולחן ליד המיטה, המיטה
לחשוב על מה שאן פדימן כותבת
הצבעים הכחלחלים-אפרפרים שת. אוהבת ללבוש ומה שנלווה לכך: הקושי לתכנן ולנהל את הזמן, שמעניק לגיטימציה נוירוטית לזה שלי
גרבי פסים בירוק בהיר, כתום בהיר ולבן
הרקמה המסולסלת על גב הכבשה הוורודה
תיק הצמר
שקרים (יכול להיות רך)
קימוריה של השמיכה, וזה שזה מזכיר דוגמאות של בתים במגזינים
עצים (לחשוב עליהם)
התוך הוורוד אפרפר של ערמונים מסוימים
לשון
שנה חדשה (זה רך?) לא בטוח. תקווה? יכול להיות קשיח. אהבה? יכולה לצרוב. חברות? לפעמים. תינוקות? כשאינם בוכים. מבט.. לא, דיאלוג טוב.. כן.. לפעמים. להתרגש זה לא רך. מוזיקה לפעמים כן. הים, החול, החום, הקור, הרוח, עננים, צילום של אינדיאני מעוטר נוצות ועמום שנים מביט אל הרוח הגדולה. סילסולו של חוט דנטלי נשכח על השולחן. זיכרון מסוים, לפעמים רך ולפעמים דוקר מאד. הקווים הישרים של הדלת. הסטייה מהרצף.
סימני שאלה.
(שם של ספר מאת תומס אוגדן, ממנו אני מוציאה ציטוט לישיבה הראשונה שאנהל) אני מאד אוהבת את השם של הספר (וגם את הספר) אני מגלגלת אותו על קצה ...
