נשירה
Follow by Email
Archive
- יוני 2016 (4)
- מאי 2016 (1)
- אפריל 2016 (2)
- מרץ 2016 (6)
- פברואר 2016 (1)
- ינואר 2016 (8)
- דצמבר 2015 (3)
- נובמבר 2015 (2)
- אוקטובר 2015 (2)
- ספטמבר 2015 (3)
- אוגוסט 2015 (7)
- יולי 2015 (8)
- יוני 2015 (5)
Categories
הגדול
(12)
עבודה
(9)
אהבה
(7)
קירבה
(6)
זיכרון
(5)
לימודים
(5)
מוזיקה
(5)
סטרוברי
(5)
אוכל
(4)
בדידות
(4)
הפרעת שינה
(4)
לא קוהרנטי
(4)
ספרים
(4)
כאב ראש
(3)
מתילדה
(3)
ניתוח
(3)
עשן
(3)
שמיעה
(3)
שמש
(3)
אל אלווארז
(2)
הקטנה
(2)
חתול שחור
(2)
יומן
(2)
ילדים
(2)
ישרא
(2)
לואיס קרול
(2)
סילביה פלאת
(2)
פרפר
(2)
ציורים
(2)
אן אלווארז
(1)
בלקלב
(1)
המלון הלבן
(1)
טום יורק
(1)
ים
(1)
כאב
(1)
מוזיאון תל אביב
(1)
מטריה
(1)
מייאו
(1)
ספר חדש
(1)
סריגה
(1)
עמק החיות המוזרות
(1)
קולנוע
(1)
תופרת קטנה
(1)
תמיד אני שוכחת תוויות
(1)
קוראים
רשומות פופולריות
-
היו לי כמה ימים נטולי אינטרנט (כמעט שבוע). קודם לכן עוד רציתי לכתוב, כשמזג האוויר היה קר ומקפיא (כבר שכחנו בינתיים), על הפרק "הקרה ...
-
(שם של ספר מאת תומס אוגדן, ממנו אני מוציאה ציטוט לישיבה הראשונה שאנהל) אני מאד אוהבת את השם של הספר (וגם את הספר) אני מגלגלת אותו על קצה ...
-
(אתם לא חייבים להגיב אם אני כותבת פוסטים ברצף :)
-
אני נטולת מילים בזמן האחרון אבל טום יורק מדבר במקומי הוא מזכיר לי קצת אותך לפחות חיצונית הגוף שלו נראה חם ונושם עטוף בחולצ...
-
הבדידות: כשיצאנו מהמכונית הוא שאל אם אפשר חיבוק. לקח לי זמן להבין ובסוף הבנתי ואמרתי שכן בטח. הופתעתי כי בדרך הוא נראה לי קריר ומנותק. מ...
-
שני לילות או יותר שאנחנו יושבים ומקשיבים למוזיקה אני חוזרת הביתה עייפה, מתקלחת ויושבת איתו כי הוא רוצה שנאזין ביחד, הוא מוצא דברים מעני...
-
אני מדמיינת שאני בערסל מבד רך עם גדילים, קשור בין שני עצים (איזה מין ערסל לא קשור בין עצים? זה לא ערסל אם אין עצים מהצדדים) החיי...
-
באת בשבילי מרחוק כי כתבתי לך ואני לא יודעת אם ידעת שאני עצובה אבל באת והפתעת אותי ולקחת אותי למלון ההוא שלקח לנו זמן למצוא אותו והפעם היי...
-
מה שזה עושה לי (והיו רק שני מפגשים) הוא הרחבת המחשבה. אני מוצאת את עצמי כותבת מדמויות אחרות, לאו דווקא אני, להפתעתי דווקא דמויות של גברים. ...
-
לאסוף את עצמך בעזרת אנשים תמיד מוכיח את עצמו. כשהתחלתי לסנן את אלה שאינם אוהבים אותי או שגורמים לי להרגיש רע באופן סדרתי, נוצר חלל ריק ולתו...
Blogroll
-
לפני שבוע
-
לפני 4 שבועות
-
לפני 2 שנים
-
לפני 2 שנים
-
לפני 2 שנים
-
לפני 5 שנים
-
לפני 6 שנים
-
לפני 6 שנים
-
לפני 7 שנים
-
לפני 7 שנים
-
לפני 8 שנים
-
לפני 8 שנים
-
לפני 9 שנים
תגובות אחרונות באתר
יום שבת, 9 באפריל 2016
שני לילות או יותר שאנחנו יושבים ומקשיבים למוזיקה
אני חוזרת הביתה עייפה, מתקלחת ויושבת איתו כי הוא רוצה שנאזין ביחד, הוא מוצא דברים מעניינים
ומלמד אותי על הדרך היסטוריה של המוזיקה כמו למשל DJ SHADOW שלא ידעתי עליו והאלבום ENDTRODUCING סוף של התחלה או התחלת הסוף או
כל כך כיף לשמוע מוזיקה. כשיושבים בשקט ומקשיבים בלי לעשות דבר אני מבחינה שהשמיעה שלי מהולה בראייה ויזואלית של מוטיבים וצבעים, אולי זה עוד יותר עם סוג כזה של מוזיקה שמורכבת מכל מיני דברים שנחתכו וצורפו במין קולאז' מוזיקלי מעניין
לצלילים יש צבעים וצורות במוח שלי (אם אני לא עסוקה במשהו אחר כמו בכתיבה)
יש קטעים שאני רוצה לגמרי להיבלע לתוך המוזיקה, ולהישאר שם תמיד. במיוחד מהחצי השני.
בזמן האחרון עם כל האזכורים של הרצח של תאיר יוצא לי לקרוא יותר מדי על רציחות שאירעו כשהייתי צעירה וכלל לא הייתי מודעת לכך שקרו דברים עד כדי כך מזוויעים. ידעתי שקרו אבל לא ידעתי את כל הפרטים. החלק הקשה ביותר הוא הידיעה הבלתי נסבלת שלא תפסו אותו או אותם.
אני לא מבינה למה זה כל כך מציף.
עוד כמה דקות אני צריכה לצאת.
אוי כמה זה יפה
כמה הדיכוטומיה בלתי נסבלת
איך יכולים להיות זה לצד זה
המוני דברים מתרוצצים בראש, קטעי תמונות כמו באלבום הזה
עכשיו הוא נמצא בפיינטבול ומשחק משחק אגרסיבי הוא אוהב להכאיב ולהיות עמיד לכאב ואולי למד היום שצריך שליטה בזה כדי שימשיכו להיות איתו, שלא ישנאו אותו
היכן אני נמצאת
ולאן הלכה הכתיבה ומה השתנה
האם זה צורך במגע? להרגיש חזק
שכבות שכבות בתוך הראש, הגולגולת היא מעטפת חיצונית בצבע שחור ובפנים שכבות שכבות בלבן וצהוב ועוד שחור וורוד ועוד ועוד פסים של צבע ובחוץ יש שכבה מוארת בצבע תכלת קורנת כלפי חוץ מאירה החוצה הנה זה מה שיש לי עם הקטע הנוכחי גם חתולים ג'ינג'ים קטנים מסודרים בתנוחה צידית כמו בציורים מצריים סביב סביב
בלי ל.ס.ד :)
טוב אני רוצה אותו אבל החלטתי שלא יהיה לי טוב להיות אפילו בקטע אחד עם מישהו שנמצא בעוד תחילתו של קשר, לא בגלל שאני שופטת אותו, כמו בגלל שאני מכירה את עצמי ואת חוסר הביטחון. מה הוא יעשה אני לא יודעת, אבל אמרתי לו את זה. בהתחלה הרגשתי נהדר שאני שומרת על עצמי :) עכשיו אני מתגעגעת קצת
הוא בראשו של הר זכוכית חלק שקשה מאוד להגיע אליו וכל פעם שהוא מגיף את התריסים אני מחליקה למטה ומסתכלת עליו מעלה בלי יכולת להבין כיוון שאינו רוצה ממני שום דבר וגם לא להסביר כלום.
למצוא עוד רופא ולקוות להגיע
לשחות בים כְּבַד-מים של סבלנות. גם המטפלת אומרת שזמן. גם אני זוכרת שסיפרו לי הורים שהיו צריכים זמן וסבלנות לילד שיעבור תקופה, אני לא נאחזת בזה, אלה מילים שאני אומרת לעצמי, שעוברות למעלה בשמי הלילה רשומות בצבעים עליזים על גבי סרט מתנפנף בשוליו של מטוס חולף
כשאני בתוך המוזיקה - הקצב מסגרת בתוכה יש את כל הצבעים האלה שאני רואה עכשיו - פסים שחורים קשיחים כמו פלסטיק שחור איכותי שיוצרים חוויה של גבולות קצרים מוגדרים ואוחזים כמו זרועות קשיחות שמחזיקות בכתפייך ובתוכם יש שרטוטים עדינים כאילו מישהו משך צבע גואש נוזלי בזרם דק וישר לכיוונים משתנים בצבעים של קרם וירוק וטיפטף ואז אני הו כה מרגישה טוב. להיות רק שם ולא לחשוב על שום דבר, שום דבר
ונוסף כתם כתום שהולך ומתפשט מהמרכז החוצה כמו מקור חום נוזלי שהולך ומתרחב לאט לאט אין לי מושג אם זו המוזיקה או חוויה פנימית כתום שקוף כזה שמאחוריו חושך
לעזוב הכל וללכת ל Midnight in a perfect world
כמו שהוא נשמע גם ב Transmission 3
תוויות:הגדול,לא קוהרנטי,מוזיקה,קירבה,שמיעה
הירשם ל-
תגובות לפרסום
(Atom)
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה