נשירה

נשירה

Follow by Email

עוקבים

רשומות פופולריות

Blogroll

תגובות אחרונות באתר

יום חמישי, 28 באפריל 2016
שמות של חודשים שאני אוהבת (את השמות, לא מתכוונת לחודשים, אם כי גם החודשים הללו אהובים עלי): אפריל, פברואר, נובמבר.


תודה לאל על חסדים קטנים כמו אנשים שמכירים לך מוזיקה או מזמינים אותך לסרט טוב
אנשים שלוקחים אותך למסע קצר או ארוך למפגש עם פיסה של חיים

"יום מיוחד" של אטורה סקולה עם סופיה לורן ומרצ'לו מסטרויאני

לקראת סופו של הסרט חשבתי שסופיה לורן מזכירה לי כל כך את סבתא שלי, שגם לה היה יופי מיוחד נעלי בית ישנות וכפות רגליים קטנטנות
וגם לה היה מראה ספרדי-איטלקי מובהק, וגם היא הייתה לבושה בשמלה דומה, וגם היא הייתה עקרת בית טובה ועמלנית שהחזיקה את הבית. הדבר היחיד שהיה קצת לא שייך היה גזרתה הדקיקה של לורן, העדינות והיופי שגורמים לה להיראות אצילית ולנו לפקפק בכך שהיא יכולה להיות אישה בורה כמו זו ששיחקה בסרט. אבל ככה זה היה פעם, השחקנים בסרטים ובתיאטרון היו חייבים להיות קצת יותר גדולים מהחיים כדי שנאמין להם

הבית בו צולם הסרט הזכיר לי קצת את השכונה בה גדלתי, עם המוני המשפחות שכולם מכירים זה את זה, ומרוב שאנשים חיים ביחד בצפיפות נדמה שכבר אין גבולות או מחיצות.
הברזים הישנים, מכונת הקפה העתיקה, השולחן והכיסאות וכל ההרגלים של אנשים מפעם, הסוודר של השחקן, שנראה כאילו סרגו אותו ביד, 
הטלפון החוטי התלוי על הקיר

הוא זה שהיה איתה בשעות האחרונות של החיים שלה, מה הוא עשה, איך
הוא הבין את מה שקורה, איך יכול היה לא לחמול עליה אבל על כלב כן לחמול 

מול זה מתנגן שיר של מישהי בשם מריה ויש בקול שלה משהו חם וקטיפתי נשי כאילו היא נעה מתוך איזה מקור קטיפתי בניחוח של דבש

מריה
מריה את שרה
בקול חם קטיפתי ונשי
מתנועע מתוך איזה
איזה מקור רך בניחוח של דבש
מתגבר עוד ועוד מדבר
מדבר געגועים
מריה
(כתבתי בעקבות שיר שלא קשור לסרט)

מרצ'לו מסטרויאני משחק דמות של גבר הומוסקסואל בתקופה של היטלר ומוסוליני ולו ולה (לורן) יש יום מיוחד של מפגש אנושי, שם מאחור, מאחורי הוילונות של הבמה שעליה מתרחשת דרמה היסטורית של חגיגה פאשיסטית

מסטרויאני בעצם משחק דמות שיש בה גם ילד מְְֹשַחֶק וויניקוטיאני וגם גבר שמתנגד לדפוסים המקובלים של גבר-גבר ואישה-אישה, דפוסים שבחלקם גם לורן מייצגת בדברים שהיא אומרת ובתפקיד שהיא משחקת. הם למעשה משחקים משחק חדש, בו גבר הומוסקסואל ואישה פאסיבית עושים סקס ספונטני יזום על ידיה שלא משנה בהם דבר אבל מאפשר להם להיפגש מקרוב עם עצמם וזה עם זו

סרט שהיה גם עדין ואיטי וגם בוטה ולמרות שהם נשארו לבושים הוא היה כמעט פורנוגראפי באופן החשוף שבו אנשים התנהגו

שם בשוליים מאחורי הבמה האנושית – במקום שבו נשארים עקרת הבית וההומוסקסואל (בזמנים שהומוסקסואליות היוותה פשע) מתרחשים החיים המעניינים :)
יום שבת, 9 באפריל 2016

שני לילות או יותר שאנחנו יושבים ומקשיבים למוזיקה
אני חוזרת הביתה עייפה, מתקלחת ויושבת איתו כי הוא רוצה שנאזין ביחד, הוא מוצא דברים מעניינים
ומלמד אותי על הדרך היסטוריה של המוזיקה כמו למשל DJ SHADOW שלא ידעתי עליו והאלבום ENDTRODUCING סוף של התחלה או התחלת הסוף או
כל כך כיף לשמוע מוזיקה. כשיושבים בשקט ומקשיבים בלי לעשות דבר אני מבחינה שהשמיעה שלי מהולה בראייה ויזואלית של מוטיבים וצבעים, אולי זה עוד יותר עם סוג כזה של מוזיקה שמורכבת מכל מיני דברים שנחתכו וצורפו במין קולאז' מוזיקלי מעניין
לצלילים יש צבעים וצורות במוח שלי (אם אני לא עסוקה במשהו אחר כמו בכתיבה)
יש קטעים שאני רוצה לגמרי להיבלע לתוך המוזיקה, ולהישאר שם תמיד. במיוחד מהחצי השני.

בזמן האחרון עם כל האזכורים של הרצח של תאיר יוצא לי לקרוא יותר מדי על רציחות שאירעו כשהייתי צעירה וכלל לא הייתי מודעת לכך שקרו דברים עד כדי כך מזוויעים. ידעתי שקרו אבל לא ידעתי את כל הפרטים. החלק הקשה ביותר הוא הידיעה הבלתי נסבלת שלא תפסו אותו או אותם.
אני לא מבינה למה זה כל כך מציף.

עוד כמה דקות אני צריכה לצאת.
אוי כמה זה יפה
כמה הדיכוטומיה בלתי נסבלת
איך יכולים להיות זה לצד זה

המוני דברים מתרוצצים בראש, קטעי תמונות כמו באלבום הזה
עכשיו הוא נמצא בפיינטבול ומשחק משחק אגרסיבי    הוא אוהב להכאיב ולהיות עמיד לכאב ואולי למד היום שצריך שליטה בזה כדי שימשיכו להיות איתו, שלא ישנאו אותו

היכן אני נמצאת
ולאן הלכה הכתיבה ומה השתנה
האם זה צורך במגע? להרגיש חזק
שכבות שכבות בתוך הראש, הגולגולת היא מעטפת חיצונית בצבע שחור ובפנים שכבות שכבות בלבן וצהוב ועוד שחור וורוד ועוד ועוד פסים של צבע ובחוץ יש שכבה מוארת בצבע תכלת קורנת כלפי חוץ מאירה החוצה הנה זה מה שיש לי עם הקטע הנוכחי גם חתולים ג'ינג'ים קטנים מסודרים בתנוחה צידית כמו בציורים מצריים סביב סביב
בלי ל.ס.ד :)

טוב אני רוצה אותו אבל החלטתי שלא יהיה לי טוב להיות אפילו בקטע אחד עם מישהו שנמצא בעוד תחילתו של קשר, לא בגלל שאני שופטת אותו, כמו בגלל שאני מכירה את עצמי ואת חוסר הביטחון. מה הוא יעשה אני לא יודעת, אבל אמרתי לו את זה. בהתחלה הרגשתי נהדר שאני שומרת על עצמי :) עכשיו אני מתגעגעת קצת

הוא בראשו של הר זכוכית חלק שקשה מאוד להגיע אליו וכל פעם שהוא מגיף את התריסים אני מחליקה למטה ומסתכלת עליו מעלה בלי יכולת להבין כיוון שאינו רוצה ממני שום דבר וגם לא להסביר כלום.
למצוא עוד רופא ולקוות להגיע
לשחות בים כְּבַד-מים של סבלנות. גם המטפלת אומרת שזמן. גם אני זוכרת שסיפרו לי הורים שהיו צריכים זמן וסבלנות לילד שיעבור תקופה, אני לא נאחזת בזה, אלה מילים שאני אומרת לעצמי, שעוברות למעלה בשמי הלילה רשומות בצבעים עליזים על גבי סרט מתנפנף בשוליו של מטוס חולף

כשאני בתוך המוזיקה - הקצב מסגרת בתוכה יש את כל הצבעים האלה שאני רואה עכשיו - פסים שחורים קשיחים כמו פלסטיק שחור איכותי שיוצרים חוויה של גבולות קצרים מוגדרים ואוחזים כמו זרועות קשיחות שמחזיקות בכתפייך ובתוכם יש שרטוטים עדינים כאילו מישהו משך צבע גואש נוזלי בזרם דק וישר לכיוונים משתנים בצבעים של קרם וירוק וטיפטף        ואז אני הו כה מרגישה טוב. להיות רק שם ולא לחשוב על שום דבר, שום דבר
ונוסף כתם כתום שהולך ומתפשט מהמרכז החוצה כמו מקור חום נוזלי שהולך ומתרחב לאט לאט   אין לי מושג אם זו המוזיקה או חוויה פנימית  כתום שקוף כזה שמאחוריו חושך
לעזוב הכל וללכת ל Midnight in a perfect world
כמו שהוא נשמע גם ב Transmission 3
Back to Top