אני מדמיינת שאני בערסל מבד רך עם גדילים, קשור בין שני עצים (איזה מין ערסל לא קשור בין עצים? זה לא ערסל אם אין עצים מהצדדים)
החיים ממש נהר גדול שבו אני שטה בסירה שלי. אני שוכבת על הגב עכשיו, שמש והעיניים קצת מסונוורות, עצומות למחצה, וכל מיני תמונות עוברות - כל המקומות בהם הייתי, אנשים שהכרתי, בלוגים שכתבתי בהם, פורומים תפוזיים יותר ופחות, פשוטים יותר או מורכבים יותר, והמים נשאו אותי. כעת הם קצת בוציים, מזכירים לי את המים בתעלות של הולנד.
לפעמים אני ממש ממש מתגעגעת למה שהיה, שהפך תמציתי ומרוכז כמו פרי שיובש בשמש. אני חושבת לפעמים שלפני שאעבור מכאן, מתישהו כשהמקום ירגיש לי מתפורר, אכתוב עליו, מי שרבים כאן (שחלקם כבר לא כאן אף הם) הכירו והצטערו כשהלך, ושלי היתה איתו היכרות קרובה.
כנראה שאעבור לבלוגר, אליפל עוזר לי קצת לשפץ וכשיהיה מסודר אז אשלח קישור למנויים פה או למי שיבקש. פשוט כי יותר פשוט שם מאשר בוורדפרס.
אני לא אעבור מייד, אלא לאט לאט, נראה לי שכמו עדה בהתחלה אכתוב בשני המקומות. או שאולי אעבור ישר.. אני חושבת שזו הזדמנות לטשטש עקבות - נדמה לי שיש אנשים שמכירים אותי וקוראים כאן, ואני חוששת שמטופלים או אנשים שמכירים מאיזשהו מעגל יזהו.
חוץ מזה רופאת המשפחה נתנה לי כדור למיגרנות - זמיג קוראים לו :) זה שם כל כך מבקש אסוציאציות שזה נורא. אולי אקרא לו זמיג 10. בטח מי שהמציא את השם סבל בעצמו ממיגרנה, ולפני שהספיק לומר זמיגרנה - הכדור הרג אותו והוא נפל מת. כשאני קונה תרופה חדשה אני תמיד חוגגת על החלק של תופעות הלוואי - כמעט תמיד אחת מהן זה הסימפטום עצמו, ותמיד יש תופעות לוואי שאת חושבת שבעצם יכלו לכתוב במקום הפירוט העקלקל כמו שטף דם במוח ואירוע מוחי: מוות פתאומי. כאילו שאם מישהו ימות בגלל שלקח את התרופה, הם יהיו מכוסים, הרי זה מופיע בתופעות הלוואי. מה לעשות שחיים הם לא תופעת לוואי ידועה.
Created with Artisteer
(שם של ספר מאת תומס אוגדן, ממנו אני מוציאה ציטוט לישיבה הראשונה שאנהל) אני מאד אוהבת את השם של הספר (וגם את הספר) אני מגלגלת אותו על קצה ...
