נשירה

נשירה

Follow by Email

עוקבים

רשומות פופולריות

Blogroll

תגובות אחרונות באתר

יום שישי, 27 במאי 2016
מה שזה עושה לי (והיו רק שני מפגשים) הוא הרחבת המחשבה. אני מוצאת את עצמי כותבת מדמויות אחרות, לאו דווקא אני, להפתעתי דווקא דמויות של גברים.
אפשר לחשוב שהופה אני בטח כותבת איזו יצירת מופת. דווקא לא, אני מבינה גם כמה שכתיבה כרוכה בחשיבה מאומצת ובתהליך. דבר נוסף שזה נותן לי זה משהו על קונספט, איך יוצרים קונספט ביצירה. זה לגמרי מ' נותנת לי, בכל הפעמים שאני לומדת ממנה.
הנה Midnight in a Perfect World
ריח של אפייה עולה מבחוץ. הנפש מורכבת מכל כך הרבה דברים. התמודדות ממושכת עם דיכאון מייסר, גליו עולים ויורדים אבל נדמה שהוא תמיד שם. דיכאון זה כמו מלח ופילפל על חשופית, מייבשים, מצמיתים וצורבים את הבשר החשוף. זה כמו צרבת קשה מבפנים ומבחוץ. כמו מיגרנה בכל הגוף. מיינדפולנס וגם נו... איך קוראים לזה. להפעיל את החלק החושב, הקוגניטיבי. שכחתי את המושג. נו... מי לימד או חידש את זה.. יש שם פ' ו-ק'. חח...
אני כותבת פיסקה במחברת ואז מקלידה, ומקלידה ואז מעתיקה למחברת. המחברת היא הקבוצה החדשה, אני רוצה שהתהליך של שם יהיה שם, לא להיות במנותק כאן. האמת שכאן אני מרגישה קצת לבד. לא משום שאין תגובות, אני חושבת שזה משום שאני זקוקה לקבוצה. מ' התעקשה עלי, אחרי הפגישה הראשונה רציתי לוותר וללכת, היה לי קשה. נו, אני תמיד מחפשת אנשים שמתעקשים עלי. וגם לומדת להתעקש על אנשים. החיים רצופים מעקשים-מעקשים :)
אני משתמשת במחברות שחברה טובה הכינה. נדיבות כזאת (גם את היית נדיבה :) אומרת זאת רק כדי לא להמעיט את עצמי ביחס.
האם אני כותבת דמויות של גברים משום? אני אוהבת את הקול הזה. אין לי מושג בעצם למה. אולי בגלל המנחה, שלרוב אני ממש כועסת עליו? אני לא מחבבת אותו :)
אז באמת למה? זה מוזר.

הנה אחד:


אני נשוי לגמדה. היא בגובה 1.20. יש לה פנים רגילות לגמרי, מתוקות ויפות מאד. כשמסתכלים למטה לא חושבים שזו גמדה, אולי תוהים איפה שאר האישה, האם היא יושבת? לאן נעלמה. כשהכרנו תהיתי קודם כל, למבוכתי, האם הזין שלי יתאים לה? לא יהיה גדול מדי? האם היא קטנה גם שם? אחר כך חשבתי מה חושבת אישה כל כך קטנה? איך זה להיות קטנה? להתרגל למבטים תדירים? האם היא מרגישה יותר מאוימת, חשופה? יש יותר סכנות? או שמא ניתן לחמוק מהן, בזכות הקוֹטֶן.




Back to Top