אני היחידה בארץ מוכת השמש הזאת שהולכת ברחוב עם שמשיה (מטרייה שעברה הסבה) כי השמש יורדת ממש חזק, ומרטיבה את כולי :)
שלשום כשהלכנו לאכול בחוץ שאלתי את הגדול אם יביך אותו שאקח מטרייה לדרך, והוא אמר שלא. אמרתי לו שיש שמש ממש חזק :) (על אותו משקל של גשם חזק). פשוט נמאס לי למרוח יום יום קרם הגנה על הזרועות והמחשוף והפנים - אני לא אוהבת שבתוך כמה ימים (אני משתזפת בקלות) אני נראית כאילו לבשתי חולצה - כל המקומות החשופים קצת חומים-אדומים, והשאר - לבן. המקסימום שאני מוכנה זה להיראות כאילו לבשתי בגד ים. אבל חולצה זה כמו פועל בניין :) (למה הם לא מורחים קרם הגנה??)
אלוהים שבשמיים הלא קיים, תן לי קצת שטויות למחייה. די לי מהרצינות האינסופית של החיים.
המון מטופלים מבטלים (ככה זה בחופשת הקיץ) אבל המטופל האחרון של אותו יום אף פעם לא מבטל (או זה שלפניו), כדי שאת לא תיהני מהביטולים ותצאי הביתה מוקדם, חלילה :)
טוב יש לי שתי דקות (למטופל שלפני האחרון :)
(שם של ספר מאת תומס אוגדן, ממנו אני מוציאה ציטוט לישיבה הראשונה שאנהל) אני מאד אוהבת את השם של הספר (וגם את הספר) אני מגלגלת אותו על קצה ...
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה