נשירה

נשירה

Follow by Email

קוראים

רשומות פופולריות

Blogroll

תגובות אחרונות באתר

  • Eliphal

    קטע מרגש שיש בו כ״כ הרבה, אבל בעיקר געגוע. ולא געגוע למשהו שהלך ואיננו אלא למשהו שקיים ונמצא כאן. גם געגוע כזה קיים ואת ציירת אותו כאן במילים ללא...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Zvia Bachar

    קראתי אותך בנשימה אחת.... מקסימה , כל כך נהנית לקרוא אותך , אין לי השגות , הכתיבה שלך זורמת בלי ערוצי נחל ....זה הדימוי שזרם לי בראש.. מלבד זאת אלה...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • עדה ק

    זה נכון שלפעמים קשה לכתוב במילים את הזכרונות שמורגשים 'יותר יפה ויותר חזק מאשר לכתוב' עליהם, אבל מסתבר שהצלחת, ואפילו בלי סימני פיסוק.

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Empiarti

    "והפעם הייתי מי שהרגשתי כמו שרציתי להיות וללא חרדה או לחץ או בושה" המשפט הזה תפס אותי חזק. היית מי שהרגשת כמו שרצית להיות. זו התשובה שלך למשפט...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Zvia Bachar

    וואו איזה מתוקה את בתמונה, והתרגיל על הגזר חמוד מאוד , אהבתי :-)
    שולחת חיבוקים יקירתי ♥

    Amanda: עשירי ביוני · 8 years ago

  • כמו מניפה

    כתיבה בלי סימני פיסוק משאירה אותי חסרת נשימה, כמו שקטע כזה צריך לעשות. הציטוט יפה מאוד בעיני, ומאוד מתאים לקטע כולו. יש בו משהו אוורירי ושברירי,...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Zvia Bachar

    וואו , ממש דייסת רגשות ♥ וזה מעניין .. כי אני חשבתי על הדייסה עוד לפני שתיארת אותה לפרטיה ... כולל התחושה המנחמת :-) קצת בהלם מזה :-) כמו תמיד את...

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

  • שיק

    אווהוו דיסת הסולת!!! הכי שווה בעולם! ומידי פעם - בזמן שפינוק עצמי הכי נדרש...זה מה שאני מכינה לי!

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

  • עדה ק

    לא קראתי, אבל זה מזכיר לי את הסיום של ספר אחר, 'מסעדת הגעגועים' של אן טיילר. משהו בסופו, אם כי שם נראה לי שאין החלטה מודעת מן הסוג הזה.

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

  • Eliphal

    מטלטל, אמנדה. החיבורים שעשית בין אוכל שמחבר לבין הבטחות כתובות לבשל לך לבין מזון שנשרף כי בתת מודע רצית שמישהו יבשל אוכל שמחבר בין בני אדם. כולי...

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

יום שבת, 25 ביולי 2015
הגדול, כשהיה קטן :)
לפני קצת יותר מ17 שניםשמתי פעם את התמונה הזו בבלוג, אני זוכרת. ועכשיו נזכרתי בה שוב. כמה חמוד ומתוק ומתולתל היה, וגם היום הוא חמוד ומתוק (וקוצני :) נזכרתי שכשהיה בן כמה ימים והתהלכתי איתו כה וכה בזרועותיי, הוא השמיע מין קול כזה כאילו שר, משהו שהיה יוצא דופן ונמשך דקה שלמה, לא סתם קול קצר, וחזר אולי רק פעם אחת נוספת בהזדמנות אחרת או אפילו לא זה. זה היה כל כך מיוחד ומוזר, תינוק כל כך קטן. מאיפה השיר הזה הגיע? סיפרתי אבל נראה שלא האמינו לי, או שלא נתפס. הייתי קוראת לרגליים שלו רגלונאים, ואת "מחי מחי כפיים" היה לנו גם בגרסה של "מחי מחי רגליים", וגם את ידיים למעלה עשינו עם הרגליים. הוא היה כל כך גמיש :).

 וזו הג'ינג'ית החוצפנית אך תלותית כל כך ומבקשת רק שילטפו אותה כל היום וכל הזמן.


הפרווה שלה נראית בדיוק כמו סוודר, ועל הרגליים יש לה גרביים עם פסים.

אנחנו נוסעים לים המלח בקרוב, ואני מחכה לזה, ומקווה שלא יהיה צפוף מדי, כי בדמיון שלי הים ריק ואין אנשים :). בלי לשים לב יוצא תשעה באב :) אז אולי לא יהיו הרבה אנשים. בתשעה באב גם התחלנו, אני ואבא שלו, את הקשר שהפך לנישואים. 

התחלתי לקרוא את המלון הלבן :) ספר סוטה :)) סתם. אני צוחקת. ספר מיוחד מאוד, מדהים אותי (2) איך אנשים יכולים לכתוב. למעשה קראתי הרבה ספרים שנדהמתי מהאופן הפתוח שבו נכתבו, מהעצמה שיש לאנשים לגעת במעמקי הנפש ולתת לה מילים. השיר האפי שבתחילתו מהמם מכל מיני בחינות. אני נזכרת בכל מיני דברים במהלכו. בתחושה ההיולית של המיניות הפורצת, הטבעית, שהיא כעין התחברות עם כל העולם וכל דבר חי, ובמגע הקרוב בין מין למוות. מתאים מאד לקריאה בים המלח :) האם חשבתם על השם ים המלח כפי שהוא? ים של מלח.

Back to Top