נשירה
רשומות פופולריות
-
היו לי כמה ימים נטולי אינטרנט (כמעט שבוע). קודם לכן עוד רציתי לכתוב, כשמזג האוויר היה קר ומקפיא (כבר שכחנו בינתיים), על הפרק "הקרה ...
-
(שם של ספר מאת תומס אוגדן, ממנו אני מוציאה ציטוט לישיבה הראשונה שאנהל) אני מאד אוהבת את השם של הספר (וגם את הספר) אני מגלגלת אותו על קצה ... -
(אתם לא חייבים להגיב אם אני כותבת פוסטים ברצף :)
-
אני נטולת מילים בזמן האחרון אבל טום יורק מדבר במקומי הוא מזכיר לי קצת אותך לפחות חיצונית הגוף שלו נראה חם ונושם עטוף בחולצ...
-
שני לילות או יותר שאנחנו יושבים ומקשיבים למוזיקה אני חוזרת הביתה עייפה, מתקלחת ויושבת איתו כי הוא רוצה שנאזין ביחד, הוא מוצא דברים מעני...
-
הבדידות: כשיצאנו מהמכונית הוא שאל אם אפשר חיבוק. לקח לי זמן להבין ובסוף הבנתי ואמרתי שכן בטח. הופתעתי כי בדרך הוא נראה לי קריר ומנותק. מ...
-
אני מדמיינת שאני בערסל מבד רך עם גדילים, קשור בין שני עצים (איזה מין ערסל לא קשור בין עצים? זה לא ערסל אם אין עצים מהצדדים) החיי...
-
באת בשבילי מרחוק כי כתבתי לך ואני לא יודעת אם ידעת שאני עצובה אבל באת והפתעת אותי ולקחת אותי למלון ההוא שלקח לנו זמן למצוא אותו והפעם היי...
-
מה שזה עושה לי (והיו רק שני מפגשים) הוא הרחבת המחשבה. אני מוצאת את עצמי כותבת מדמויות אחרות, לאו דווקא אני, להפתעתי דווקא דמויות של גברים. ...
-
לאסוף את עצמך בעזרת אנשים תמיד מוכיח את עצמו. כשהתחלתי לסנן את אלה שאינם אוהבים אותי או שגורמים לי להרגיש רע באופן סדרתי, נוצר חלל ריק ולתו...
Blogroll
-
לפני 8 שעות
-
לפני 2 חודשים
-
לפני 2 שנים
-
לפני 3 שנים
-
לפני 5 שנים
-
לפני 5 שנים
-
לפני 7 שנים
-
לפני 7 שנים
-
לפני 9 שנים
-
לפני 9 שנים
-
לפני 9 שנים
-
לפני 9 שנים
-
לפני 9 שנים
תגובות אחרונות באתר
יום ראשון, 28 ביוני 2015
אני אוכלת תפוח לפני השינה. התפוח אדום וקשה ועסיסי וחתכתי אותו לפלחים כדי שיהיה כיף לאכול. מה? סימנים יוצאים מתחתית המסך ובולטים אלי. איך לתאר את הוורידים העדינים שעל גב היד? את הצללים הרכים של מפרקי האצבעות. אני משעינה את הסנטר על בית החזה והעורף נמתח בכאב כי לא ישבתי נכון. משפילה מבט אל ציורי הסרטים על החלק העליון של הכותונת. קשה לחשוב, הקווים מהם נרקמות האותיות שיוצרות את המילים הם כמו תפרים בבשר, אני יושבת ומקלידה, תפרים תפרים תופרת מילים לבשרי מנסה לחשוב פנימה, בלי אנשים אחרים לידי. רעב בחוץ פוגש רעב בפנים. כשמתגעגעים יותר מדי מתחילים לשוטט בסף
סטרוברי ישנה על הספה, מהדקת את מצחה אל הכריות. היא מרגישה בטוחה, כל עוד אנחנו מלטפים ומפנקים אותה, אני בעדינות ובחום והקטנה אוהבת ללוש לה את האוזניים ולגרד ולעשות מסז' קצת תוקפני שהחתולה הזאת מאד אוהבת. היא סאדו-מאזוכיסטית מוחלטת. היא צדה ומתעללת בקורבן, מנדנדת, מתמסרת לליטוף ובו זמנית נרתעת, היא קולנית עד אשר יגעו בה, אז היא משתתקת, וכל הזמן מביעה את דעתה על כל דבר, ולפעמים נדמה שהיא פשוט מייללת את עצמה בלי סוף. לקולות שלה יש אינטונציה, כשהיא רצה לבית מבעד לדלת יש לה מייאו היסטרי קצת, של התרגשות. כשהיא יוצאת יש לה מייאו על כל צעד החוצה, ובחזרה כנ"ל. לפעמים אני שואלת את הגדול "מה היא אמרה?" הוא המתורגמן לענייני חתולים. והוא שונא אותה, כי היא מייללת לו מעל החלון כשהוא ישן בבוקר. כשאני מלטפת אותה כשהיא על השולחן, היא לפעמים מניחה את כפתה על החזה שלי, פותחת אותה קצת עם הציפורניים, בלי לשרוט. רק לדקור קצת. היא חוזרת על כך מספיק פעמים, תוך מבט לתוך עיניי, כדי שאבין שהיא אוהבת אותי.
לילה. חושך בכל מקום. הזמן מתנדנד מצד לצד כבננת אוויר שקופה. חלמתי סיוט שבו יצור כלבי מסוכן חולף דרכי (דרך הגוף שלי) הלוך ושוב בלי שאוכל להתנגד. את מצטנפת כחזרזיר וורדרד בתוכך. חרבות של טוריאדור ננעצות לכאן ולשם וחורכות בדרכן את עורך. איפה הם החיים? יד משתלשלת למטה מן השולחן כבדרך אגב. כן, זה מתחיל מהמרכז ויוצא החוצה, הרחק הרחק, עד אין קץ
השכנים (לשעבר) שלי הם אנשים עדינים מאד. אמרתי שאולי יש גילגולי נשמות, אבל זה לא עוזר בכלל כשאת לא זוכרת מה עשית בגלגול הקודם שלך, וחוזרת על אותן הטעויות (ושלא יבלבלו לי את המוח, אז אולי בשלב כלשהו אני אבין שהטעויות שאני עושה הן כדי לקלקל טעויות (כלומר לתקן :) מגילגול קודם, בקיצור תוהו ובוהו, ואני לא מאמינה שמישהו יתקין מנגנון כל כך לא יעיל לתיקונים (מצד שני, הוא בטח רוחניק אז אפשר להבין את זה :)
דקירות בבטן משמאל :( זה בטח עונש על מה שאמרתי על רוחניות. קל להשתמש בדברים כאלה להשלכות, הם כר פורה. אפשר להשליך על הרוח והגלגולים כל מה שתרצי, וכך להיפטר מדברים. זה נקרא גם מיחזור. אני מתלבטת אם להשתמש בהפנייה לCT שנתן הרופא, כי לא לקחתי את הפרוביוטיקה שנתן לי לניסיון לראות אם זה יעזור (ואז לא ללכת לCTׂׂ). כבר כמעט שבועיים שאני שוכחת אותה במקרר של העבודה. כל בוקר אני אומרת לעצמי היום תזכרי לקחת! וכל אח"צ אני שוכחת אותה מחדש ונותנת לעצמי שתי סתירות (כן, לא התכוונתי לסטירות) רוחניות בדרך הביתה.
לרכב על השור במלחמתו בטוריאדור
שקופה בלתי נראית, וורודה וזהובה
רק נוכחת, בלי כל יכולת לעזור
הירשם ל-
תגובות לפרסום
(Atom)
