Amanda

אולי אני צריכה ללכת לרקוד. או לדבר עם אנשים :) טוב אז אני מדברת קצת פה ושם וכבר מרגישה יותר טוב. אבל עדיין אני רוצה ללכת למסיבת פיות עליזה! 

נדמה לי שראיתי את הרפלקסולוג שלי באתר הכרויות :) ושהוא ביקר בדף שלי. מביך :) הוא די חתיך למען האמת (עוד משתמשים במילה הזאת?). 

קודם כל אני חייבת לאליפלוש תודה על הספר 'שטן' (וגם על כך שהוא קיים בעולם שלי ועל הלב הרחב והעמוק שיש לו :), והנה מה שכתבתי על הספר:

גמרתי את הספר היום בבוקר. קראתי את הדפים האחרונים אחרי הפסקה של שבוע. לא יודעת למה. הספר מעולה, ואני שמחה מאוד שיש לי אותו ונהניתי לקרוא. אבל המסר הסופי (שאתה בוחר אם לחיות בגיהינום או בגן עדן, ושהבחירה הזו יכולה להיות בעזרת תהליך טיפולי או שהיא מהווה תהליך טיפולי, ואולי סיפור איוב הוא סיפור של טיפול פסיכותרפויטי על ידי אלוהים שהוא "אל ספורטיבי, מתעלל בברואיו" כמו שבקט כותב באלושם :) המסר הזה משום מה קצת אכזב אותי. כי בפועל הדברים יותר מורכבים קצת. או שזה בגלל שקראתי יותר מדי ספרים על טיפול. אבל הוא מבריק, ויש לאורכו דברים מאד מחוכמים ומבריקים ועם ראש פתוח לחשיבה מעבר לקופסה. ואולי לאנשים נורמליים שאין להם מחלה ממש קשה זה יכול לפתוח את הראש לחשיבה נוספת על מצבם ובכלל על מצבו הקיומי של האדם. מצד שני גם אנשים עם מחלה עשויים לראות דברים דרך פריזמה מצומצמת מאד. כלומר אני חושבת שהמחלה או הנורמליות הם לא מה שקובע איזו אישיות יש לאדם מסוים. אני חושבת גם שהוא אומר משהו חשוב על הנטייה לפצל בין טוב לרע כשהרע מוקצה לגמרי והופכים אותו לדמות מפלצתית (קרניים, זנב, פרסות). כלומר ככל שאני חושבת על זה יותר, הספר טוב מאוד :)

היה לי יום מאד טוב בעבודה, למרות שבבוקר לא רציתי כל כך ללכת ובימי חמישי אני מנסה לדחות את הקץ ויוצאת מאוחר מהבית. היו לי פגישות ממש מוצלחות שבהן הרגשתי שאני עושה עבודה טובה ונהניתי גם כשהיה קשה. אחר כך דיברתי הרבה עם א' וגם נסענו ביחד הביתה כי היא גרה לא רחוק ממני. אנחנו חולקות קשיים דומים, למרות שאני עם יותר שנות ניסיון ממנה. אני הבאתי אותה למרפאה :) מגיע לה כי הדוקטורט שלה מבריק ומתקשר לתחום הספציפי שלנו. חוץ מזה קיבלתי את תפקיד ראש הצוות :) לשנה הקרובה. התלבטתי, כי זה בעיקר אחריות וכאב ראש ולא רואים את זה בשכר, אבל זו יכולה אולי להיות פלטפורמה לכל מיני דברים, והחלטתי שאם המנהל ירצה אותי, אציע את עצמי, וכך היה. זה גם קצת מרגש.

לא' הרזה והעדין שאגרסיות קשות מטלטלות את גופו הדק והמצולק מטיפולים רפואיים אני לא יכולה לפרש את הסצנות הקשות שהוא עורך בחדר כי הוא לא יכול לגעת בדברים במישרין

לפ' שעם אמא שלו עשינו שיחה משותפת ובהחבא ראיתי שהוא מבין מה אני עושה בחוש ומשתף עם זה פעולה לטובת הקשר עם אמא שלו

למ' שקשה להיות איתו בחדר למרות חיוך ועיניים זוהרות ושיש לו אמא מוגבלת (אבל משתפת פעולה ומסכימה לדבר אליו במקום אלי כל הזמן)

לא' (אחר) שיוצא מחייך מהחדר

(כל האותיות בדויות :)