Amanda

לנצח תהיה לי אסוציאציה לשם Butterfly כשל חרק שכנפיו הם טוסטים מרוחים בחמאה, בהשראת הפרק 'חרקי המראה' מהספר 'מבעד למראה' של לואיס קרול.
נולד לנו פרפר כרובית, ראשיתו בזחל די גדול, בצבע ירוק בהיר ויפה, שמצאתי בתוך כרובית. מאחר שהוא היה גדול למדיי אמרתי שצריך לתת לו הזדמנות, ואולי הוא יהפוך לפרפר. לא הייתי בטוחה שהוא יישאר בחיים, כי הכרובית הייתה במקרר כמה ימים ונראה היה כאילו הוא קצת קפוא. אבל הוא שרד, אכל עוד קצת כרובית, ובתוך כמה ימים התגלם. הסתכלתי כל שנייה (כי היה לו צבע ירוק יפה) והקטנה אמרה לי: תני לו להתגלם בשקט :)


אחר כך הוא נבהל קצת כמה פעמים ועפעף, ונח ועפעף (לא הספקתי לצלם), ואז עף לעבר הקיר תחת החלון, טיפס עליו ונח, וטיפס ונח, ואז כשלא ראיתי, כנראה עף החוצה. סתם חשבתי לעצמי (לא שאני מאחלת לו משהו כזה) שאם ציפור אוכלת פרפר כרובית, האם יש לו טעם קל של כרובית? האם זה כמו כרובית קלויה בשמן זית?

יש ימים בהם אני לא מסוגלת לקרוא טקסטים הגיוניים, לא יכולה להתרכז, החומר משעמם וחסר מובן, גם אם הוא מעניין ומובנה. אני מסוגלת לקרוא רק דברים כאלה:
הִבְרִיל כבר, זַחְלַצִים קְליחים
חַגְווּ ועַגוּ בַּשְבִילֵל
מַסִים היו הסְמַרְלַחִים
וחֶזְרוֹנִי צִרְלֵל

כדי לעזור לכם קצת, אז הפירוש של הבריל הוא: ארבע אחרי הצהריים - השעה שמתחילים להריח את הֶבֶל הגריל של ארוחת-הערב. אם הייתי צריכה לקחת רק ספר אחד לאי או לכוכב לכת אחר או לגלות, הרי זה היה הספר הזה (או שניהם, בעצם). אספר לכם גם מה זה זחלצים - הם מעין תחשים - שהם מעין לטאות - והם מעין מחלצי-פקקים :) הם גם מקננים תחת שעוני-שמש, וחיים על גבינה. לחגוו זה לעשות חורים, כמו חגווי-הסלע, ולעוג, זה לצייר מעגלים כמו במחוגה (לא קשה). שבילל זה השביל המוביל אל שעון-השמש, אני מניחה? אמרה אליס, מופתעת מכושר האמצאה של עצמה (אני כבר אצטט לכם עוד). כמובן. הוא נקרא 'שבילל' את מבינה, מפני שהוא מוביל אליו מלפנים, והוא מוביל אליו מאחור -
"והוא מוביל אליו מכל צד ומעבר לו," הוסיפה אליס. "בדיוק כך. טוב, ובכן 'מסים' זה 'מזים ומאוסים' (הרי לך עוד מזוודה). ו'סמרלח' הוא עוף מהוה למראה שהנוצות שלו מזדקרות לכל צד - משהו בדומה לסחבה חיה." חזרון הוא מין חזיר ירוק, חזרוני, כנראה קיצור של חזרון עירוני, כלומר חזרון שמשוטט בעיר, את מבינה (זה לא רק ציטוט אלא שילוב). "ומה פירוש 'צרלל'?" "ובכן, צרלול זה משהו בין צרצור ליללה, עם מין עיטוש באמצע: אבל אולי תוכלי לשמוע את זה בפועל - ביער ההוא שם - ואחרי שתשמעי את זה פעם, זה יספק אותך לגמרי.
את כל זה מסביר לה המפטי דמפטי. ויש שיר שאני זוכרת בעל פה והנה הוא מגיע (אליס לא רוצה לשמוע אותו, אבל המפטי דמפטי אומר לה שהקטע נכתב אך ורק כדי לשעשע אותה אז היא נעתרת די בעצב):
בחורף, כשלבן סביבך,
אשיר לך שיר כלבבך -
באביב, כשהשדות נובטים,
אסביר לך את כוונתי.
בקיץ, כשארוך היום,
תביני את השיר עד תום:
בסתיו, כשהעלים חומים,
קחי עט ודיו ותרשמי.

"כך אעשה, אם אזכור אותו עד אז," אמרה אליס.
"את לא צריכה להעיר הערות כאלה," אמרה המפטי-דמפטי: "הן חסרות-טעם ורק מבלבלות אותי."

טוב, גם אני לא אבלבל אתכם :) כדאי לקרוא בספר עצמו. אני חושבת שהייתי צריכה לעשות הפסקה ולחזור לפוסט אחר כך, כי יש שם דברים נוספים. זה קצת ג'אנקי, לשלוח כל כך מהר. אבל אין לי כוח לחפור מובן. כלומר לא כוח, אין לי חשק, אין לי רצון במובן, ואין לי.... שכחתי מה :)