נשירה

נשירה

Follow by Email

קוראים

רשומות פופולריות

Blogroll

תגובות אחרונות באתר

יום שבת, 9 באפריל 2016

שני לילות או יותר שאנחנו יושבים ומקשיבים למוזיקה
אני חוזרת הביתה עייפה, מתקלחת ויושבת איתו כי הוא רוצה שנאזין ביחד, הוא מוצא דברים מעניינים
ומלמד אותי על הדרך היסטוריה של המוזיקה כמו למשל DJ SHADOW שלא ידעתי עליו והאלבום ENDTRODUCING סוף של התחלה או התחלת הסוף או
כל כך כיף לשמוע מוזיקה. כשיושבים בשקט ומקשיבים בלי לעשות דבר אני מבחינה שהשמיעה שלי מהולה בראייה ויזואלית של מוטיבים וצבעים, אולי זה עוד יותר עם סוג כזה של מוזיקה שמורכבת מכל מיני דברים שנחתכו וצורפו במין קולאז' מוזיקלי מעניין
לצלילים יש צבעים וצורות במוח שלי (אם אני לא עסוקה במשהו אחר כמו בכתיבה)
יש קטעים שאני רוצה לגמרי להיבלע לתוך המוזיקה, ולהישאר שם תמיד. במיוחד מהחצי השני.

בזמן האחרון עם כל האזכורים של הרצח של תאיר יוצא לי לקרוא יותר מדי על רציחות שאירעו כשהייתי צעירה וכלל לא הייתי מודעת לכך שקרו דברים עד כדי כך מזוויעים. ידעתי שקרו אבל לא ידעתי את כל הפרטים. החלק הקשה ביותר הוא הידיעה הבלתי נסבלת שלא תפסו אותו או אותם.
אני לא מבינה למה זה כל כך מציף.

עוד כמה דקות אני צריכה לצאת.
אוי כמה זה יפה
כמה הדיכוטומיה בלתי נסבלת
איך יכולים להיות זה לצד זה

המוני דברים מתרוצצים בראש, קטעי תמונות כמו באלבום הזה
עכשיו הוא נמצא בפיינטבול ומשחק משחק אגרסיבי    הוא אוהב להכאיב ולהיות עמיד לכאב ואולי למד היום שצריך שליטה בזה כדי שימשיכו להיות איתו, שלא ישנאו אותו

היכן אני נמצאת
ולאן הלכה הכתיבה ומה השתנה
האם זה צורך במגע? להרגיש חזק
שכבות שכבות בתוך הראש, הגולגולת היא מעטפת חיצונית בצבע שחור ובפנים שכבות שכבות בלבן וצהוב ועוד שחור וורוד ועוד ועוד פסים של צבע ובחוץ יש שכבה מוארת בצבע תכלת קורנת כלפי חוץ מאירה החוצה הנה זה מה שיש לי עם הקטע הנוכחי גם חתולים ג'ינג'ים קטנים מסודרים בתנוחה צידית כמו בציורים מצריים סביב סביב
בלי ל.ס.ד :)

טוב אני רוצה אותו אבל החלטתי שלא יהיה לי טוב להיות אפילו בקטע אחד עם מישהו שנמצא בעוד תחילתו של קשר, לא בגלל שאני שופטת אותו, כמו בגלל שאני מכירה את עצמי ואת חוסר הביטחון. מה הוא יעשה אני לא יודעת, אבל אמרתי לו את זה. בהתחלה הרגשתי נהדר שאני שומרת על עצמי :) עכשיו אני מתגעגעת קצת

הוא בראשו של הר זכוכית חלק שקשה מאוד להגיע אליו וכל פעם שהוא מגיף את התריסים אני מחליקה למטה ומסתכלת עליו מעלה בלי יכולת להבין כיוון שאינו רוצה ממני שום דבר וגם לא להסביר כלום.
למצוא עוד רופא ולקוות להגיע
לשחות בים כְּבַד-מים של סבלנות. גם המטפלת אומרת שזמן. גם אני זוכרת שסיפרו לי הורים שהיו צריכים זמן וסבלנות לילד שיעבור תקופה, אני לא נאחזת בזה, אלה מילים שאני אומרת לעצמי, שעוברות למעלה בשמי הלילה רשומות בצבעים עליזים על גבי סרט מתנפנף בשוליו של מטוס חולף

כשאני בתוך המוזיקה - הקצב מסגרת בתוכה יש את כל הצבעים האלה שאני רואה עכשיו - פסים שחורים קשיחים כמו פלסטיק שחור איכותי שיוצרים חוויה של גבולות קצרים מוגדרים ואוחזים כמו זרועות קשיחות שמחזיקות בכתפייך ובתוכם יש שרטוטים עדינים כאילו מישהו משך צבע גואש נוזלי בזרם דק וישר לכיוונים משתנים בצבעים של קרם וירוק וטיפטף        ואז אני הו כה מרגישה טוב. להיות רק שם ולא לחשוב על שום דבר, שום דבר
ונוסף כתם כתום שהולך ומתפשט מהמרכז החוצה כמו מקור חום נוזלי שהולך ומתרחב לאט לאט   אין לי מושג אם זו המוזיקה או חוויה פנימית  כתום שקוף כזה שמאחוריו חושך
לעזוב הכל וללכת ל Midnight in a perfect world
כמו שהוא נשמע גם ב Transmission 3

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Back to Top