נשירה
Follow by Email
Archive
- יוני 2016 (4)
- מאי 2016 (1)
- אפריל 2016 (2)
- מרץ 2016 (6)
- פברואר 2016 (1)
- ינואר 2016 (8)
- דצמבר 2015 (3)
- נובמבר 2015 (2)
- אוקטובר 2015 (2)
- ספטמבר 2015 (3)
- אוגוסט 2015 (7)
- יולי 2015 (8)
- יוני 2015 (5)
Categories
הגדול
(12)
עבודה
(9)
אהבה
(7)
קירבה
(6)
זיכרון
(5)
לימודים
(5)
מוזיקה
(5)
סטרוברי
(5)
אוכל
(4)
בדידות
(4)
הפרעת שינה
(4)
לא קוהרנטי
(4)
ספרים
(4)
כאב ראש
(3)
מתילדה
(3)
ניתוח
(3)
עשן
(3)
שמיעה
(3)
שמש
(3)
אל אלווארז
(2)
הקטנה
(2)
חתול שחור
(2)
יומן
(2)
ילדים
(2)
ישרא
(2)
לואיס קרול
(2)
סילביה פלאת
(2)
פרפר
(2)
ציורים
(2)
אן אלווארז
(1)
בלקלב
(1)
המלון הלבן
(1)
טום יורק
(1)
ים
(1)
כאב
(1)
מוזיאון תל אביב
(1)
מטריה
(1)
מייאו
(1)
ספר חדש
(1)
סריגה
(1)
עמק החיות המוזרות
(1)
קולנוע
(1)
תופרת קטנה
(1)
תמיד אני שוכחת תוויות
(1)
קוראים
רשומות פופולריות
-
היו לי כמה ימים נטולי אינטרנט (כמעט שבוע). קודם לכן עוד רציתי לכתוב, כשמזג האוויר היה קר ומקפיא (כבר שכחנו בינתיים), על הפרק "הקרה ...
-
(שם של ספר מאת תומס אוגדן, ממנו אני מוציאה ציטוט לישיבה הראשונה שאנהל) אני מאד אוהבת את השם של הספר (וגם את הספר) אני מגלגלת אותו על קצה ...
-
(אתם לא חייבים להגיב אם אני כותבת פוסטים ברצף :)
-
אני נטולת מילים בזמן האחרון אבל טום יורק מדבר במקומי הוא מזכיר לי קצת אותך לפחות חיצונית הגוף שלו נראה חם ונושם עטוף בחולצ...
-
הבדידות: כשיצאנו מהמכונית הוא שאל אם אפשר חיבוק. לקח לי זמן להבין ובסוף הבנתי ואמרתי שכן בטח. הופתעתי כי בדרך הוא נראה לי קריר ומנותק. מ...
-
שני לילות או יותר שאנחנו יושבים ומקשיבים למוזיקה אני חוזרת הביתה עייפה, מתקלחת ויושבת איתו כי הוא רוצה שנאזין ביחד, הוא מוצא דברים מעני...
-
אני מדמיינת שאני בערסל מבד רך עם גדילים, קשור בין שני עצים (איזה מין ערסל לא קשור בין עצים? זה לא ערסל אם אין עצים מהצדדים) החיי...
-
באת בשבילי מרחוק כי כתבתי לך ואני לא יודעת אם ידעת שאני עצובה אבל באת והפתעת אותי ולקחת אותי למלון ההוא שלקח לנו זמן למצוא אותו והפעם היי...
-
מה שזה עושה לי (והיו רק שני מפגשים) הוא הרחבת המחשבה. אני מוצאת את עצמי כותבת מדמויות אחרות, לאו דווקא אני, להפתעתי דווקא דמויות של גברים. ...
-
לאסוף את עצמך בעזרת אנשים תמיד מוכיח את עצמו. כשהתחלתי לסנן את אלה שאינם אוהבים אותי או שגורמים לי להרגיש רע באופן סדרתי, נוצר חלל ריק ולתו...
Blogroll
-
לפני 2 ימים
-
לפני 2 שבועות
-
לפני 2 שנים
-
לפני 2 שנים
-
לפני 2 שנים
-
לפני 5 שנים
-
לפני 6 שנים
-
לפני 6 שנים
-
לפני 7 שנים
-
לפני 7 שנים
-
לפני 8 שנים
-
לפני 8 שנים
-
לפני 9 שנים
תגובות אחרונות באתר
יום חמישי, 16 ביולי 2015
אני שומעת מוזיקה ורוצה לדחוף אותה לתוך האוזניים, לתוך הראש, להכניס את המוזיקה כמו תער חד מתחת לעור
אולי אני צריכה ללכת לרקוד. או לדבר עם אנשים :) טוב אז אני מדברת קצת פה ושם וכבר מרגישה יותר טוב. אבל עדיין אני רוצה ללכת למסיבת פיות עליזה!
נדמה לי שראיתי את הרפלקסולוג שלי באתר הכרויות :) ושהוא ביקר בדף שלי. מביך :) הוא די חתיך למען האמת (עוד משתמשים במילה הזאת?).
קודם כל אני חייבת לאליפלוש תודה על הספר 'שטן' (וגם על כך שהוא קיים בעולם שלי ועל הלב הרחב והעמוק שיש לו :), והנה מה שכתבתי על הספר:
גמרתי את הספר היום בבוקר. קראתי את הדפים האחרונים אחרי הפסקה של שבוע. לא יודעת למה. הספר מעולה, ואני שמחה מאוד שיש לי אותו ונהניתי לקרוא. אבל המסר הסופי (שאתה בוחר אם לחיות בגיהינום או בגן עדן, ושהבחירה הזו יכולה להיות בעזרת תהליך טיפולי או שהיא מהווה תהליך טיפולי, ואולי סיפור איוב הוא סיפור של טיפול פסיכותרפויטי על ידי אלוהים שהוא "אל ספורטיבי, מתעלל בברואיו" כמו שבקט כותב באלושם :) המסר הזה משום מה קצת אכזב אותי. כי בפועל הדברים יותר מורכבים קצת. או שזה בגלל שקראתי יותר מדי ספרים על טיפול. אבל הוא מבריק, ויש לאורכו דברים מאד מחוכמים ומבריקים ועם ראש פתוח לחשיבה מעבר לקופסה. ואולי לאנשים נורמליים שאין להם מחלה ממש קשה זה יכול לפתוח את הראש לחשיבה נוספת על מצבם ובכלל על מצבו הקיומי של האדם. מצד שני גם אנשים עם מחלה עשויים לראות דברים דרך פריזמה מצומצמת מאד. כלומר אני חושבת שהמחלה או הנורמליות הם לא מה שקובע איזו אישיות יש לאדם מסוים. אני חושבת גם שהוא אומר משהו חשוב על הנטייה לפצל בין טוב לרע כשהרע מוקצה לגמרי והופכים אותו לדמות מפלצתית (קרניים, זנב, פרסות). כלומר ככל שאני חושבת על זה יותר, הספר טוב מאוד :)
היה לי יום מאד טוב בעבודה, למרות שבבוקר לא רציתי כל כך ללכת ובימי חמישי אני מנסה לדחות את הקץ ויוצאת מאוחר מהבית. היו לי פגישות ממש מוצלחות שבהן הרגשתי שאני עושה עבודה טובה ונהניתי גם כשהיה קשה. אחר כך דיברתי הרבה עם א' וגם נסענו ביחד הביתה כי היא גרה לא רחוק ממני. אנחנו חולקות קשיים דומים, למרות שאני עם יותר שנות ניסיון ממנה. אני הבאתי אותה למרפאה :) מגיע לה כי הדוקטורט שלה מבריק ומתקשר לתחום הספציפי שלנו. חוץ מזה קיבלתי את תפקיד ראש הצוות :) לשנה הקרובה. התלבטתי, כי זה בעיקר אחריות וכאב ראש ולא רואים את זה בשכר, אבל זו יכולה אולי להיות פלטפורמה לכל מיני דברים, והחלטתי שאם המנהל ירצה אותי, אציע את עצמי, וכך היה. זה גם קצת מרגש.
לא' הרזה והעדין שאגרסיות קשות מטלטלות את גופו הדק והמצולק מטיפולים רפואיים אני לא יכולה לפרש את הסצנות הקשות שהוא עורך בחדר כי הוא לא יכול לגעת בדברים במישרין
לפ' שעם אמא שלו עשינו שיחה משותפת ובהחבא ראיתי שהוא מבין מה אני עושה בחוש ומשתף עם זה פעולה לטובת הקשר עם אמא שלו
למ' שקשה להיות איתו בחדר למרות חיוך ועיניים זוהרות ושיש לו אמא מוגבלת (אבל משתפת פעולה ומסכימה לדבר אליו במקום אלי כל הזמן)
לא' (אחר) שיוצא מחייך מהחדר
(כל האותיות בדויות :)
הירשם ל-
תגובות לפרסום
(Atom)
.
השבמחק