נשירה
Follow by Email
Archive
- יוני 2016 (4)
- מאי 2016 (1)
- אפריל 2016 (2)
- מרץ 2016 (6)
- פברואר 2016 (1)
- ינואר 2016 (8)
- דצמבר 2015 (3)
- נובמבר 2015 (2)
- אוקטובר 2015 (2)
- ספטמבר 2015 (3)
- אוגוסט 2015 (7)
- יולי 2015 (8)
- יוני 2015 (5)
Categories
הגדול
(12)
עבודה
(9)
אהבה
(7)
קירבה
(6)
זיכרון
(5)
לימודים
(5)
מוזיקה
(5)
סטרוברי
(5)
אוכל
(4)
בדידות
(4)
הפרעת שינה
(4)
לא קוהרנטי
(4)
ספרים
(4)
כאב ראש
(3)
מתילדה
(3)
ניתוח
(3)
עשן
(3)
שמיעה
(3)
שמש
(3)
אל אלווארז
(2)
הקטנה
(2)
חתול שחור
(2)
יומן
(2)
ילדים
(2)
ישרא
(2)
לואיס קרול
(2)
סילביה פלאת
(2)
פרפר
(2)
ציורים
(2)
אן אלווארז
(1)
בלקלב
(1)
המלון הלבן
(1)
טום יורק
(1)
ים
(1)
כאב
(1)
מוזיאון תל אביב
(1)
מטריה
(1)
מייאו
(1)
ספר חדש
(1)
סריגה
(1)
עמק החיות המוזרות
(1)
קולנוע
(1)
תופרת קטנה
(1)
תמיד אני שוכחת תוויות
(1)
קוראים
רשומות פופולריות
-
היו לי כמה ימים נטולי אינטרנט (כמעט שבוע). קודם לכן עוד רציתי לכתוב, כשמזג האוויר היה קר ומקפיא (כבר שכחנו בינתיים), על הפרק "הקרה ...
-
(שם של ספר מאת תומס אוגדן, ממנו אני מוציאה ציטוט לישיבה הראשונה שאנהל) אני מאד אוהבת את השם של הספר (וגם את הספר) אני מגלגלת אותו על קצה ...
-
(אתם לא חייבים להגיב אם אני כותבת פוסטים ברצף :)
-
אני נטולת מילים בזמן האחרון אבל טום יורק מדבר במקומי הוא מזכיר לי קצת אותך לפחות חיצונית הגוף שלו נראה חם ונושם עטוף בחולצ...
-
הבדידות: כשיצאנו מהמכונית הוא שאל אם אפשר חיבוק. לקח לי זמן להבין ובסוף הבנתי ואמרתי שכן בטח. הופתעתי כי בדרך הוא נראה לי קריר ומנותק. מ...
-
שני לילות או יותר שאנחנו יושבים ומקשיבים למוזיקה אני חוזרת הביתה עייפה, מתקלחת ויושבת איתו כי הוא רוצה שנאזין ביחד, הוא מוצא דברים מעני...
-
אני מדמיינת שאני בערסל מבד רך עם גדילים, קשור בין שני עצים (איזה מין ערסל לא קשור בין עצים? זה לא ערסל אם אין עצים מהצדדים) החיי...
-
באת בשבילי מרחוק כי כתבתי לך ואני לא יודעת אם ידעת שאני עצובה אבל באת והפתעת אותי ולקחת אותי למלון ההוא שלקח לנו זמן למצוא אותו והפעם היי...
-
מה שזה עושה לי (והיו רק שני מפגשים) הוא הרחבת המחשבה. אני מוצאת את עצמי כותבת מדמויות אחרות, לאו דווקא אני, להפתעתי דווקא דמויות של גברים. ...
-
לאסוף את עצמך בעזרת אנשים תמיד מוכיח את עצמו. כשהתחלתי לסנן את אלה שאינם אוהבים אותי או שגורמים לי להרגיש רע באופן סדרתי, נוצר חלל ריק ולתו...
Blogroll
-
לפני 2 ימים
-
לפני 2 שבועות
-
לפני 2 שנים
-
לפני 2 שנים
-
לפני 2 שנים
-
לפני 5 שנים
-
לפני 6 שנים
-
לפני 6 שנים
-
לפני 7 שנים
-
לפני 7 שנים
-
לפני 8 שנים
-
לפני 8 שנים
-
לפני 9 שנים
תגובות אחרונות באתר
יום שלישי, 21 ביולי 2015
בזמן האחרון אני מכונסת בעצמי. לא רוצה לכתוב כאן.
מה שכן רציתי לספר על החבר שלנו, ההוא שיש לו פנטזיות אלימות, הייתה פגישה נוגעת ללב שבמהלכה בין השאר אמר שמרגיש מאד רגוע אצלי ורוצה לישון. ושתקנו לפרקי זמן שבהם הוא נח, אפילו לא התאמץ לחייך. ישבנו וראינו זה את זו מזווית העין, נושמים בשקט. זה היה אינטימי כמו לשכב במיטה ולהתבונן בתקרה ביחד אבל גם בנפרד. לאט לאט מתגלים שורשי הפנטזיות. עולים כמו עשן סיגריות שחודר לאף.
הוא היחיד שהגיע, כל האחרים ביטלו, וגם אני מגיעה מאוחר, החופשה והחום בחוץ משפיעים, הייתה לי גם הדרכה מאד טובה שסידרה לי את הראש קצת.
הכאב כמו גוש שנודד מהגרון אל הבטן אל קפלי הזרועות, שם יש לי פריחה. השקט כמו קערת זכוכית עגולה שבתוכה כעך יחיד שחתיכה ממנו חסרה. נשרף לי סיר עם אורז, כל כך שצריך לזרוק את הסיר, אין סיכוי שאצליח לנקות. גם לפני שבועיים בערך נשרף סיר אחר, אבל הוא היה סיר איכותי אז אחרי כמה ניסיונות להרתיח עם טבליות של המדיח ועוד משהו ששכחתי מה, שלא הצליחו, חיכיתי כמה ימים עם מי ההשריה ואז קרצפתי בעזרת צמר ברזל. אבל הסיר הנוכחי אבוד - המתכת לא הייתה משהו, והאורז שבתוכו נשרף כמעט כולו :) נורא ואיום. בעקבות הדרכה שקיבלנו ממכבי אש לא מזמן בעבודה, החלטתי לקנות מטף כיבוי, ושכחתי, ועכשיו נזכרתי - עם היסטוריה כזאת של סירים שרופים, אני חייבת מטף כיבוי. הבעיה שלי היא עם תבשילים שצריך לבשל לאורך זמן - זה היה אורז מלא. אני צריכה להישאר במטבח עד שהאוכל יהיה מוכן (לא תמיד זה עוזר :( אולי צריך להשתמש בשעון? לחשוב על שעה מסוימת שצריך לבוא לבדוק.
הגעגועים שורפים כנראה, מכלים את האורז בעשן. אני לא יכולה להסביר.
קטעים מזמן אחר
מה שכן רציתי לספר על החבר שלנו, ההוא שיש לו פנטזיות אלימות, הייתה פגישה נוגעת ללב שבמהלכה בין השאר אמר שמרגיש מאד רגוע אצלי ורוצה לישון. ושתקנו לפרקי זמן שבהם הוא נח, אפילו לא התאמץ לחייך. ישבנו וראינו זה את זו מזווית העין, נושמים בשקט. זה היה אינטימי כמו לשכב במיטה ולהתבונן בתקרה ביחד אבל גם בנפרד. לאט לאט מתגלים שורשי הפנטזיות. עולים כמו עשן סיגריות שחודר לאף.
הוא היחיד שהגיע, כל האחרים ביטלו, וגם אני מגיעה מאוחר, החופשה והחום בחוץ משפיעים, הייתה לי גם הדרכה מאד טובה שסידרה לי את הראש קצת.
הכאב כמו גוש שנודד מהגרון אל הבטן אל קפלי הזרועות, שם יש לי פריחה. השקט כמו קערת זכוכית עגולה שבתוכה כעך יחיד שחתיכה ממנו חסרה. נשרף לי סיר עם אורז, כל כך שצריך לזרוק את הסיר, אין סיכוי שאצליח לנקות. גם לפני שבועיים בערך נשרף סיר אחר, אבל הוא היה סיר איכותי אז אחרי כמה ניסיונות להרתיח עם טבליות של המדיח ועוד משהו ששכחתי מה, שלא הצליחו, חיכיתי כמה ימים עם מי ההשריה ואז קרצפתי בעזרת צמר ברזל. אבל הסיר הנוכחי אבוד - המתכת לא הייתה משהו, והאורז שבתוכו נשרף כמעט כולו :) נורא ואיום. בעקבות הדרכה שקיבלנו ממכבי אש לא מזמן בעבודה, החלטתי לקנות מטף כיבוי, ושכחתי, ועכשיו נזכרתי - עם היסטוריה כזאת של סירים שרופים, אני חייבת מטף כיבוי. הבעיה שלי היא עם תבשילים שצריך לבשל לאורך זמן - זה היה אורז מלא. אני צריכה להישאר במטבח עד שהאוכל יהיה מוכן (לא תמיד זה עוזר :( אולי צריך להשתמש בשעון? לחשוב על שעה מסוימת שצריך לבוא לבדוק.
הגעגועים שורפים כנראה, מכלים את האורז בעשן. אני לא יכולה להסביר.
קטעים מזמן אחר
הדממה השוררת כשאני בלי
חמימה כפוך לא מוחשי
הילד שחיפש אותי בכל הקומות ובכה לא הגיע
אימו חשבה שהיום יום אחר
המתנות שהכנתי נשארו מיותמות על השולחן
האשמה לא פגה והמרחק בינינו התייבש והתקשה כמו קרום
ממתין לדמעות מלוחות שימיסו או לנשיבת נשימה שתפשיר
תוויות:עשן
הירשם ל-
תגובות לפרסום
(Atom)
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה