נשירה

נשירה

Follow by Email

קוראים

רשומות פופולריות

Blogroll

תגובות אחרונות באתר

  • Eliphal

    קטע מרגש שיש בו כ״כ הרבה, אבל בעיקר געגוע. ולא געגוע למשהו שהלך ואיננו אלא למשהו שקיים ונמצא כאן. גם געגוע כזה קיים ואת ציירת אותו כאן במילים ללא...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Zvia Bachar

    קראתי אותך בנשימה אחת.... מקסימה , כל כך נהנית לקרוא אותך , אין לי השגות , הכתיבה שלך זורמת בלי ערוצי נחל ....זה הדימוי שזרם לי בראש.. מלבד זאת אלה...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • עדה ק

    זה נכון שלפעמים קשה לכתוב במילים את הזכרונות שמורגשים 'יותר יפה ויותר חזק מאשר לכתוב' עליהם, אבל מסתבר שהצלחת, ואפילו בלי סימני פיסוק.

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Empiarti

    "והפעם הייתי מי שהרגשתי כמו שרציתי להיות וללא חרדה או לחץ או בושה" המשפט הזה תפס אותי חזק. היית מי שהרגשת כמו שרצית להיות. זו התשובה שלך למשפט...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Zvia Bachar

    וואו איזה מתוקה את בתמונה, והתרגיל על הגזר חמוד מאוד , אהבתי :-)
    שולחת חיבוקים יקירתי ♥

    Amanda: עשירי ביוני · 8 years ago

  • כמו מניפה

    כתיבה בלי סימני פיסוק משאירה אותי חסרת נשימה, כמו שקטע כזה צריך לעשות. הציטוט יפה מאוד בעיני, ומאוד מתאים לקטע כולו. יש בו משהו אוורירי ושברירי,...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Zvia Bachar

    וואו , ממש דייסת רגשות ♥ וזה מעניין .. כי אני חשבתי על הדייסה עוד לפני שתיארת אותה לפרטיה ... כולל התחושה המנחמת :-) קצת בהלם מזה :-) כמו תמיד את...

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

  • שיק

    אווהוו דיסת הסולת!!! הכי שווה בעולם! ומידי פעם - בזמן שפינוק עצמי הכי נדרש...זה מה שאני מכינה לי!

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

  • עדה ק

    לא קראתי, אבל זה מזכיר לי את הסיום של ספר אחר, 'מסעדת הגעגועים' של אן טיילר. משהו בסופו, אם כי שם נראה לי שאין החלטה מודעת מן הסוג הזה.

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

  • Eliphal

    מטלטל, אמנדה. החיבורים שעשית בין אוכל שמחבר לבין הבטחות כתובות לבשל לך לבין מזון שנשרף כי בתת מודע רצית שמישהו יבשל אוכל שמחבר בין בני אדם. כולי...

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

יום שישי, 10 ביוני 2016
שלום כולם. מה שלומכם? בואו ונראה אם בלוגגר חזר לאיתנו.

הנה - עוד תוצאה של תרגיל כתיבה. ומה שמעניין שגם בפעם הקודמת התעסקתי באוכל (ובעצם לא באוכל, אבל בכל זאת).

גזר

לא, לא לאכול את הגזר? לא לאכול? גזר מתוק וכתום, הפה מתמלא ריר, גרמתי אותו קודם, נעים לשיניים שצמחו לי רק עכשיו ואפשר לנסות אותן, לגרם את שולי הגזר, את אמצעו, יש טעם שונה מסביב ובאמצע, לא, מישהו אומר לא, חכי, אני שומעת שקצת צוחקים, איש עם מכשיר שחור גדול וגם אמא שם, היא אומרת 'לא' בקול רציני אבל פניה מחייכות, היא עושה תנועה עם היד, ככה, מניחה אותה כלפי מטה יחד עם ה'לא'

הפה מתמלא ריר שוב, אני משתוקקת לטעם, החניכיים מגרדות והפה מתרטב, הגזר קריר ומתאים, אני לבנה והוא כתום, יש חתיכות קטנות שמתפרקות ממנו, הוא נרטב ממני, אני מגרדת אותו על החניכיים, זה נעים, קצת מתוק וקצת חריף

'לא'

אולי אם אשתף פעולה לא ישימו לב ולא ייקחו לי אותו, אני אעמיד פנים שאני לא אוכלת



Back to Top