Amanda: לא קוהרנטי

קוצר נשימה מוזר. כן, כמו תמיד חסר לי. אני לא רוצה להיכנס לקונקרטי. מהי הכתיבה. אצבעות מקלידות ומבט מופנה החוצה לתריסים הירוקים מצמחייה שופעת. ג'ונגל פתאומי, בתוכי, פירנאות מכרסמות את ליבי אט אט. ערימת כלים, כביסה, לנקות חדרי אמבטיה, לטאטא, לשאוב. שני בצלים נמים שנתם על שולחני. המבט משוטט מחפץ לחפץ, חולף כמו נגיעה קלה. אם יש מילים הן נקראות, נקרעות ממשמעותן אל מטפורה. מי את? כל הזמן רוצה לחמוק מידיעה מוגזמת, ממודעות כזאת שלא באמת נוכחת, כמו שהיא בכתיבה שלה, כותבת כל כך יפה, בכאילו מעורבות. בלי להביא באמת. ימחאו לה כפיים. היא נמצאת בתוך החבורה. לא שוב. לתת למה שנקרא לו אגו לזוז הלאה ממך, לעוף עם הרוח שמניעה גבעולי פרחים בחוץ ומביאה שמחה קלה ללב, כמו משב חם בתוך הרוח שנוגע ברכות ונעלם, כדי לא לייבש מדי את מעט הלחות שיש. מי את? ולאן את הולכת, מאיפה באת? בימים האחרונים אני רוצה רק לאכול. כמו ברעב של הריון. לבצל יש חריץ לאורך, שנראה כמו עפעף מעט פתוח של דרקון ישן. לא רואים אישון, אבל יש פס צהוב שיתרחב לאש צורבת אם ייפתח עוד וההכרה תבוא.

זה לא עינו של הדרקון :)

השנה מתנדנדת לה בתחילתה, בין חג לחג, עומס החום מכביד ידו מעל הכל, כמו צלחת כבדה שמונחת על גבי מאכל כדי לכבוש אותו, אני מעורפלת למחצה, החגים מגלישים אותי לכל מיני מקומות אבודים למחצה, שצריך ללכת רחוק ולחפש איפה אני, וכל הזמן אני שם, נמצאת, אבל גם לא נמצאת
רוקנתי חלק מהמגירה שלי בעבודה. גרסתי המון דפים, ויש עוד מה, אבל לא הייתי סגורה, ומצאתי שיר (ודי כבר עם הפרידות בתחילת השנה. אחר כך ישבנו, פליטי הפרידה, בחדר אחד, אני ומאיה על כיסאות הילדים הקטנים, השאר על הגדולים, דיברנו על פה ושם, לא זוכרת כבר מה, אבל היה כתום וסתווי, וטראומטי קצת, מפוזר)

התשוקה נוכחת במבט כצורך בקרבה
וגם כהתגרות מתגוננת
כשאני נותרת יציבה הוא הופך פתאום לילד קטן
ואני למנצל
זה נמצא בינינו כמו עובר מעוות טרם הפלה
זה במרחב הביניים של אמא וילד
מרחב ביניים ששוליו הפוטנציאליים שרופים

את לבנה כמו ליצ'י, הוא אומר ומשווה עם זרועו השחומה. שקופה קצת.

Amanda

מכל הבא ליד

נשירה

Follow by Email

Archive

Categories

קוראים

רשומות פופולריות

Blogroll

תגובות אחרונות באתר

לא קוהרנטי

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה