Amanda

בליל חמישי
הלכתי לAM PM וראיתי שני חתולים שחורים חזקים ובטוחים בעצמם וזקופים שנכרכו זה בזה או זו בזו או זה בזו והלכו וקרבו אלי הלכו וקרבו ואני הלכתי והתרחקתי וצילמתי והלכתי והתרחקתי עד ששבעתי תמונות וחציתי את הכביש. בדרך חזרה ראיתי חתול שחור אחד יושב ליד הסופר כאילו חיכה לי.

ולא יכולתי לבחור בין התמונות כי כולן עוררו את הדמיון. גם אם יצאו מטושטשות בגלל החושך (ולא רציתי לעשות עיבוד לתמונה חוץ מקצת יותר אור). ולפעמים הם נראו כמו חתולי צל והצל שהם הטילו היה השתקפות של אלטר-אגו משותף









וזו היא חתולה של אור בתצוגת עציצים. את הקקטוסים הקטנים קניתי לא מזמן וסידרתי בקערה הקטנה. חבל שלא רואים את האבנים יותר ברור - אספתי אותן פעם בטיול בערוץ נחל שהיה בו שיטפון יומיים קודם - היו אבנים יפהפיות, ואפילו צדף אחד, אני אוהבת מאד אבנים. אני גם אוהבת קקטוסים שיש להם ראש עגול ודוקרני: מפתה לשלוח אצבעות רכות ולהידקר קצת.

יש לי ספרים חדשים - עברתי ליד חנות הספרים המשומשים שליד הבית, והיא הייתה פתוחה, למרבה הצער :) ארגזי הספרים שבחוץ נראו חדשים ומפתים מאוד, וכמובן התעכבתי לידם. בעל החנות מציע תמיד לשתות - את רוצה לשבת, מה תשתי? אני עם שקיות ואומרת שתודה אני כבר בדרך הביתה. לא נעים לי להתחיל שיחה ולא לקנות. אבל בכל זאת אני מתחילה שיחה (וגם קונה כמובן, 4 ספרים, איך לא (כל כך בזול.. 10 ש"ח לספר!) ומתאפקת לא לקנות מדריך שנראה מקסים, להכנת בונסאי. שלב שלב. לא שאכין בונסאי, אבל המדריך נורא יפה, רציני, עם תמונות מקסימות של עצים קטנים, ידיים גבריות עדינות וכריכה קשה. אני אומרת שאחשוב). אז קניתי: לקטנה את חולית, היא אוהבת ספרות פנטזיה, לעצמי את לוויתן של פול אוסטר, את שום גמדים לא יבואו שקראתי אבל אני רוצה שיהיה בבית, ואת "שנת הארנב" (של ארטו פאסילינה) שלא הכרתי, אבל הפתיחה של הספר והתקציר (ובמיוחד תמונת הארנב המנומר שבשער :) אוי.. אז טוב. ובעל החנות גם נראה כל כך קשיש וחסר מזומנים, שאני חייבת לקנות ממנו ספרים מדי פעם. הוא מספר שאלה באמת ספרים חדשים, הוא עובד עם הרבה ספריות, נותנים לו ספרים ועושים איתו גם החלפות - לתוך החנות עצמה אי אפשר להיכנס מרוב שהיא דחוסה בספרים מהרצפה ועד התקרה - אני שואלת אותו אם הוא קורא - הוא נבוך קצת ואומר שכן, אבל שלא אוהב רומנים 'כאלה' - הוא אוהב היסטוריה, ספרי עיון (כמו הדייג הזקן שלי). אני אומרת שזה בסדר ואני מכירה מישהו שגם מעדיף ספרים כאלה. יש לו מעט שיניים והצבעים שלו כמו של ספר ישן - חומים בהירים, עם שיער מקליש וארוך לצדדים, שאף לו יש צבע של דפים ישנים.

הסופר של שנת הארנב הוא מלפלנד. איזה כיף.
"שני גברים מדוכדכים נסעו במכונית. השמש השוקעת סנוורה אותם מבעד לשמשה הקדמית המאובקת. הקיץ הפיני היה בעיצומו. נופיו דהרו על פני עיניהם היגעות בשביל העפר הנידח. איש מהם לא שם לב ליפי הערב.
השניים היו עיתונאי וצלם בנסיעת עבודה, שני אנשים אומללים וצינים. זה כבר התקרבו לגיל העמידה, והתקוות שתלו בחיים בנעוריהם היו רחוקות, רחוקות מאוד, מלהתגשם. הם היו נשואים, נבגדים, מאוכזבים, כיב קיבה ציפה לשניהם, ודאגות יומיום שונות ומשונות הכבידו על חייהם."

זו הפתיחה. איך אפשר שלא לקחת? :)
עכשיו יש לי ליד המיטה את סוסעץ, כמו אבלאר כמו אלואיז של הפנר, לוויתן של אוסטר, ואת שנת הארנב. וגם מאמר על העברה שלא מזמן צילמתי כי דפיו היו מרוטים ומאובקים מרוב יושן כי לא קראתי אותם. אבל אני נשבעת שאקרא! הלילה!