ובחלומי
אני בחדרי הישן, כנראה, ישובה על מיטתי. הבת שלי יושבת וקוראת לא רחוק ממני. יש לי קערה קטנה ובתוכה תרמילי אפונה אותם אני פותחת ושולפת מהם את האפונים. הם עגולים ויפים, סדורים, נופלים כמו אבנים קטנות ירוקות. ופתאום תרמיל עם גרגיר אפונה ענקי, אני מופתעת, פותחת את התרמיל ושולפת את הגרגיר. הוא בצורה של אגוז אילסר, ירוק, בגודל כשל תפוח, אני מערסלת אותו בכף ידי והוא מתאים לה בדיוק. אני מוצאת עוד תרמילים עם גרגירי אפונה גדולים. הבת שלי מתעניינת, אני מראה לה את פלאי האפונים עצומי הממדים, היא גם רוצה לפתוח תרמילים, אני מחפשת לה בערימה, יש שם ערבוביה כי התבלבלתי וכנראה זרקתי יחדיו תרמילים ואפונים לאותו מקום. התרמילים הקרועים צורתם מוזרה, אני מנסה לברור, מוצאת תרמיל שלם ומראה לבת איך לחתוך עם הציפורן בצד, ולשלוף את האפון. אני זוכרת שיש אפון שבקצה בו הוא מחובר לתרמיל יש עודף, אני מורידה את העודף הזה, בחלום זה מרגיש מוזר. אני לא זוכרת אם הורדתי עם האצבעות או בנשיכה. הפלא הוא להחזיק אפון גדול כגודל תפוח שממלא את כף היד.
כשכתבתי שהאפון דמה לאגוז אילסר נזכרתי שהוא האכיל את הכלבים שלו באילסרים – להפתעתי הם אהבו ואכלו. לא ידעתי שכלבים אוכלים אגוזים. מסתבר שהם אוכלים גם גזר, ועוד כל מיני דברים, לא רק את האוכל של הכלבים.
יש בו משהו מוזר קצת בחוויה שלי. פתאום יש לי דימוי של אפון שננשך ממנו הקצה שחיבר אותו לתרמיל, אני חושבת לעצמי, אולי יש אנשים ש"ננשך" מהם איזשהו חלק ואישיותם כאילו חסרה משהו.
אולי האפונים הם גברים שאני שולפת מתרמיליהם חחחח...
אני לא יודעת. זה היה חלום חזק, חשבתי גם על ג'ק ואפון הפלא.
היו לי עוד חלומות.
פתאום אני לא רוצה לישון ולחלום חלומות כאלה מוזרים. בסוף החלום, אני חושבת, ששוב ברחתי מהבית הישן ההוא בריצה מטורפת – חלום שלא היה לי הרבה מאוד זמן.
מודרכת שלי שהיא חולה מאד. צער ורחמים בנוסף לתחושת אשמה על כעסים, בגלל מניפולציות קצת מכוערות שלה. כעת היא חולה ואני מרגישה בעיקר צער, רחמים ואשמה. גם המדריך מרגיש כך, ואנחנו הולכים ביחד ומנסים לסדר משהו שיעשה לה טוב.
דברים שנותנים תחושה של שקט וטוב:
מיטה עם מצעים נקיים בלבן ופסטלים, משבצות עדינות, פרחים, סדין כחול כים.
שמיכת פליז לבנה עם פומפונים שמנמנים
מגפיים בתכול עם ארנבים קטנים לבנים (אין לי, הייתי רוצה מאוד מאוד מאוד)
תותים יפים שזרוקה עליהם קצפת פה ושם
מרק אפונה בתוך לחם, עם פיסות שינקן
משפחה יציבה: הורים, סבא וסבתא משני הצדדים, מסורת משפחתית, הרבה מדפי ספרים, שטיחים נעימים, הכול סדור על מקומו, אף אחד לא כועס
בריאות
קופסה מלאה כפתורים מכל מיני סוגים
קופסת תפירה מדורגת, עם אצבעונים, חוטים בסלילים קטנים, עזרי תפירה, סלילי תחרה
כלי מטבח הולנדיים
גבינה על קרש עם סכין גבינה
ריחות של אפייה ובישול במטבח של סבתא
סבתא כשעוד הייתה צעירה ובריאה
לשבת אחרי מקלחת חמה מאוד של יום שישי, בפיג'מה לבנה עם דובונים חומים, יחפה, כפות הרגליים חמות ומרגישות את בד הקורדרוי הנעים שעל הספה, ולצפות בטלביזיה עם סבא, זרועו סביבי
תינוק שנרגע בזרועותייך אחרי שינק ועשה גרפס, ומתנמנם. ריחו המתוק, גופו המוצק, השלווה המאושרת
החתולים, נקיים כי לא יוצאים מהבית, ישנים על שמיכת צמר רכה ונקייה, כפות ידיהם שלוחות קדימה בפינוק
טוב, אז ככה – מחר יום עבודה רגיל, עמוס ודחוס כרגיל לימי ד'. אחר כך חמישי – ניסע איתו לאן שהוא צריך לנסוע כדי לגמור משהו שמלחיץ ומפחיד גם אותי, וכנראה גם אותו – ורק עכשיו הודה שזקוק לליווי. אני מפחדת לא פחות, אבל אני אמא, וצריכה להיות חזקה.
(כל המצב הזה קצת מטריף את דעתי, אני ממש הולכת על הפסים :) היום כמעט שיתפתי את הפסיכיאטרית. אם הייתי פחות ביישנית והיא הייתה פחות קשוחה, הייתי משתפת. אני יודעת שהיא טובה, אבל לא קל לי עם הקשיחות :) אנקדוטה: כשאני מסתכלת על אנשים לפעמים בדמיון אני מלבישה אותם בתלבושת שמצטיירת לי כמתאימה להם בדיוק. לה זו תלבושת של עור שחור צמוד, רצועות עם דוקרנים בידיים, שוט, מגפיים, בקיצור – שולטת :) קצת מפחיד.. חח). בכל אופן אני נעזרת בה לצורך האבחנות, ונראה לי שזה נחמד לה. גם מלמד אותי, ולפעמים אני כבר יודעת מה צריך לרשום, אבל אני לא אומרת.
נו, את צריכה תקווה ומזל, (אלא שאני לא מהעדה שלהן :) ) בכל אופן, תנסי לחשוב, כמו שהצעת ביום שני לק' שנמצאת באטרף משפחתי – בעוד חצי שנה שנה לבטח תהיו במקום יותר טוב. הרי לא תוותרי, נכון?
ברכה קבועה מא', בפרידה: תשמרי על עצמך, תיזהרי שלא ידקרו אותך :)
אני צריכה לכתוב, וכל כך מאוחר. מחר.
(שם של ספר מאת תומס אוגדן, ממנו אני מוציאה ציטוט לישיבה הראשונה שאנהל) אני מאד אוהבת את השם של הספר (וגם את הספר) אני מגלגלת אותו על קצה ...
