נשירה

נשירה

Follow by Email

קוראים

רשומות פופולריות

Blogroll

תגובות אחרונות באתר

  • Eliphal

    קטע מרגש שיש בו כ״כ הרבה, אבל בעיקר געגוע. ולא געגוע למשהו שהלך ואיננו אלא למשהו שקיים ונמצא כאן. גם געגוע כזה קיים ואת ציירת אותו כאן במילים ללא...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Zvia Bachar

    קראתי אותך בנשימה אחת.... מקסימה , כל כך נהנית לקרוא אותך , אין לי השגות , הכתיבה שלך זורמת בלי ערוצי נחל ....זה הדימוי שזרם לי בראש.. מלבד זאת אלה...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • עדה ק

    זה נכון שלפעמים קשה לכתוב במילים את הזכרונות שמורגשים 'יותר יפה ויותר חזק מאשר לכתוב' עליהם, אבל מסתבר שהצלחת, ואפילו בלי סימני פיסוק.

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Empiarti

    "והפעם הייתי מי שהרגשתי כמו שרציתי להיות וללא חרדה או לחץ או בושה" המשפט הזה תפס אותי חזק. היית מי שהרגשת כמו שרצית להיות. זו התשובה שלך למשפט...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Zvia Bachar

    וואו איזה מתוקה את בתמונה, והתרגיל על הגזר חמוד מאוד , אהבתי :-)
    שולחת חיבוקים יקירתי ♥

    Amanda: עשירי ביוני · 8 years ago

  • כמו מניפה

    כתיבה בלי סימני פיסוק משאירה אותי חסרת נשימה, כמו שקטע כזה צריך לעשות. הציטוט יפה מאוד בעיני, ומאוד מתאים לקטע כולו. יש בו משהו אוורירי ושברירי,...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Zvia Bachar

    וואו , ממש דייסת רגשות ♥ וזה מעניין .. כי אני חשבתי על הדייסה עוד לפני שתיארת אותה לפרטיה ... כולל התחושה המנחמת :-) קצת בהלם מזה :-) כמו תמיד את...

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

  • שיק

    אווהוו דיסת הסולת!!! הכי שווה בעולם! ומידי פעם - בזמן שפינוק עצמי הכי נדרש...זה מה שאני מכינה לי!

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

  • עדה ק

    לא קראתי, אבל זה מזכיר לי את הסיום של ספר אחר, 'מסעדת הגעגועים' של אן טיילר. משהו בסופו, אם כי שם נראה לי שאין החלטה מודעת מן הסוג הזה.

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

  • Eliphal

    מטלטל, אמנדה. החיבורים שעשית בין אוכל שמחבר לבין הבטחות כתובות לבשל לך לבין מזון שנשרף כי בתת מודע רצית שמישהו יבשל אוכל שמחבר בין בני אדם. כולי...

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

יום שבת, 29 באוגוסט 2015
בית הקפה שמחוץ לעיר

מרגישה צורך במקום פרטי, שקט, לכתוב בו. מקום נטול מטענים, רגוע, מעט יושבים סביב, אולי להרים מבט מדי פעם ולהסתכל. מתאים לי מקום חולף, זמני אבל מוכר, עם רהיטי עץ רזים וישנים, שולחן קצת מתנדנד, רחוב בהיר, מלצרית שבאה ולוקחת הזמנה בשקט ואחר כך מביאה אותה והולכת. מניחה לך בלי שאלות. מחברת עם כריכת בד פתוחה מולי לכתיבה. מקום לטיוטות של חשיבה, שיביאו אותי לאנשהו. שמקבל אותי בפשטות וברכות. שארגיש בו אהובה כמו שאני.

הלכנו להסתפר, הגדול, הקטנה ואני, אצל הספר שלי (מוני פוני :) וקרה בדיוק מה שרציתי שיקרה - מוני פוני הניח את ידיו על כתפיו (הרחבות אך רזות) של הגדול ואמר לו: כמה שאתה יפה.
אני יצאתי קצת יותר אוורירית ובלונדינית, הקטנה יצאה עוד יותר יפה. 

המנתח חזר אלי: אפשר לנתח, אני מאד מתרגשת. שום דבר לא ברור. הניתוח יהיה בעוד כחודשיים. שבוע בערך של אישפוז, שלושה שבועות בערך של החלמה בבית. מחלקת ניתוחי ראש וצוואר. מציע לקחת סטרואידים במשך חודש כדי שתהיה קליטה טובה. מחזיקה אצבעות לעצמי שהפעם יהיה מוצלח. לא אוכל לדעת - יכול להיות שאחרי כשנה תהיה שוב ירידה והחלק הפנימי יתקלקל. אולי אחרי כמה חודשים. אולי אחרי שנתיים. מקווה שלא אהיה במתח אינסופי שהשמיעה תידרדר פתאום. בגלל שלא ידוע מה קרה בפעמיים הקודמות. ובכל זאת זה מרגש. הוא ממש נחמד. הילדים מאד שמחים בשבילי ומתרגשים. כולם מחזיקים לי אצבעות. 

החופש הולך להסתיים. אני קצת בחרדה. צריכה למצוא קליינטים, הקודם הזניח קצת את העבודה לפני שעזב, ואני צריכה על סף השנה החדשה לעשות עבודת שיווק אינטנסיבית. 

על חוף הים ורד אמרה שאני מוכרחה לעשות דוקטורט. את היית התלמידה הכי מבריקה מכולנו היא אומרת. את צריכה להמשיך. אני אכתוב מחר-מחר-מחר-מחר למנחה. איך ג'ים קארי אמר - צריך אמונה. לא תקווה אלא אמונה. אני צריכה רצון. הרצון שקוע בתוך גיגית מים עמוקה עמוקה, ואני צריכה לצלול אליו, לתפוס בראשו ולמשוך אותו החוצה. אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה, גם. אולי ללמוד פסיכותרפיה, או קורס מדריכים. שניהם משהו שאצטרך בין כה וכה. הדוקטורט יותר בגדר של מותרות לא פרקטיים.

בתוך מרחב חלול יש לב פועם
פועם בתוך ריק חסר אוויר. אני רוצה לכתוב פחות יומני ויותר 

אנסה: רגע - קודם אני רוצה לעשות סדר, לפנות מקום, שהתיקיות במחשב יהיו מאורגנות יותר טוב, שאמצא חומרים טובים ואזרוק כאלה שלא, לסדר את המטבח, לפני שמתחילים לבשל. 
Back to Top