נשירה

נשירה

Follow by Email

קוראים

רשומות פופולריות

Blogroll

תגובות אחרונות באתר

  • Eliphal

    קטע מרגש שיש בו כ״כ הרבה, אבל בעיקר געגוע. ולא געגוע למשהו שהלך ואיננו אלא למשהו שקיים ונמצא כאן. גם געגוע כזה קיים ואת ציירת אותו כאן במילים ללא...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Zvia Bachar

    קראתי אותך בנשימה אחת.... מקסימה , כל כך נהנית לקרוא אותך , אין לי השגות , הכתיבה שלך זורמת בלי ערוצי נחל ....זה הדימוי שזרם לי בראש.. מלבד זאת אלה...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • עדה ק

    זה נכון שלפעמים קשה לכתוב במילים את הזכרונות שמורגשים 'יותר יפה ויותר חזק מאשר לכתוב' עליהם, אבל מסתבר שהצלחת, ואפילו בלי סימני פיסוק.

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Empiarti

    "והפעם הייתי מי שהרגשתי כמו שרציתי להיות וללא חרדה או לחץ או בושה" המשפט הזה תפס אותי חזק. היית מי שהרגשת כמו שרצית להיות. זו התשובה שלך למשפט...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Zvia Bachar

    וואו איזה מתוקה את בתמונה, והתרגיל על הגזר חמוד מאוד , אהבתי :-)
    שולחת חיבוקים יקירתי ♥

    Amanda: עשירי ביוני · 8 years ago

  • כמו מניפה

    כתיבה בלי סימני פיסוק משאירה אותי חסרת נשימה, כמו שקטע כזה צריך לעשות. הציטוט יפה מאוד בעיני, ומאוד מתאים לקטע כולו. יש בו משהו אוורירי ושברירי,...

    Amanda: עשרים ואחת ביוני · 8 years ago

  • Zvia Bachar

    וואו , ממש דייסת רגשות ♥ וזה מעניין .. כי אני חשבתי על הדייסה עוד לפני שתיארת אותה לפרטיה ... כולל התחושה המנחמת :-) קצת בהלם מזה :-) כמו תמיד את...

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

  • שיק

    אווהוו דיסת הסולת!!! הכי שווה בעולם! ומידי פעם - בזמן שפינוק עצמי הכי נדרש...זה מה שאני מכינה לי!

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

  • עדה ק

    לא קראתי, אבל זה מזכיר לי את הסיום של ספר אחר, 'מסעדת הגעגועים' של אן טיילר. משהו בסופו, אם כי שם נראה לי שאין החלטה מודעת מן הסוג הזה.

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

  • Eliphal

    מטלטל, אמנדה. החיבורים שעשית בין אוכל שמחבר לבין הבטחות כתובות לבשל לך לבין מזון שנשרף כי בתת מודע רצית שמישהו יבשל אוכל שמחבר בין בני אדם. כולי...

    Amanda: שנים עשר ביוני · 8 years ago

יום רביעי, 19 באוגוסט 2015
לפעמים יש ימים כאלה, שמביך לגלות את עצמך טועה בעוד משהו ועוד משהו, ומתנהגת במין טמטום-בטוח-בעצמו שבדיעבד את לא מבינה מה קרה לך? איך הידרדרת למקום הזה וכל זה :)

בפברואר אהיה בת 50. האם לנצח אהיה ילדה? החלק הזה שלי נראה כאילו לעולם לא ישתנה. זה לא יהיה מגוחך באיזשהו שלב?

תודה לאל (הלא קיים מבחינתי, אבל זה ביטוי חזק ויפה, לא? מטפורה מצוינת) שאף אחד מאתנו לא סובל מגידול במוח. יש לנו דברים לא פשוטים אחרים בבריאות להתמודד איתם, אבל הם לא מסוכנים לחיים.

למה אני רגישה לכל דבר חולף? כאילו הייתי מיתר דק שכל רוח מנגנת בו. (אבל את יודעת, לפעמים המיתר הזה מתקשח להפליא (ולפעמים הוא כזה מיתר מטומטם :)

דברים קטנים שנאספים מערב של אתמול: העור הכהה מאוד שלו לעומת הלובן שלי. ההתענגות שלו מהגוף שלי, המילים - כמה את נשית וסקסית - מלטפות כמו הידיים. כמה אני נמשך אלייך. (מוטרדת כל הזמן מתכתובת איומה שקשורה לעבודה). על השולחן יש מתקן קטן ומוזר שנראה כמו ספסל לגמדים. הוא זהיר ובשלב מסוים אני אומרת לו, כמה אתה צעיר וזהיר. הוא עונה שהוא זהיר כי מרגיש שצריך להיות זהיר איתי. את רוצה שלא אהיה זהיר? אני לא יודעת מה לענות ומחייכת בזהירות :) הוא שולח יד לצוואר שלי ומחזיק בו מתחת לאוזן.

סידרתי היום את כל הספרים לפי ה-א'-ב'. נשארו המון ספרים על המיטה שלא היה להם מקום כי קודם היו בערימות. בסופו של דבר עשיתי ערימות חדשות מסודרות לפי ה-א'-ב' :) אבל זה נראה לגמרי יותר מסודר. וגם ניגבתי אבק.

אני מאזינה למוזיקה שנבנית אט אט הלוך ושוב בעוצמה משתנה עולה ויורדת, מתחלפת, כמו ריקוד. כמו מין.

א' שולחת חומר קריאה מסודר למתחילים בצוות :) איזה כיף שעושים דברים שאני מבקשת :) אמנדה השולטת!! סתם. אני הכי לא שולטת שיש, אבל זה כיף להתחפש לשולטת. נזכרת שפעם הוא רצה שאהיה שולטת ואגיד לו מה לעשות. מרוב רצון להשביע רצון הדברים שאמרתי היו יותר מדי אכזריים :) ירדנו מזה עוד ועוד עד שהוא היה שבע רצון. היה משעשע. בסוף עשינו מה שהוא אמר.

גל קרירות חולף על כיפת הראש

אתמול התגעגעתי אליו מאד מאד. לגוף שלו, לחדר ההוא שנפגשנו בו בפעם הראשונה. לסיגריה שעישן, למרות שאני לא סובלת ריח של סיגריות, למראה הרוקר הרזה שהיה לו. גם אם תהיה לו כרס זה לא ישנה. I miss you בנזונה רדיקלי פרוזאי. החיים מתגלגלים קדימה, מדרדרים אותנו לאט אבל בטוח לחור באדמה.

חולפת לפעמים המחשבה בראש מה קורה איתך מה קורה בחיים שלך, ואז אני מעדיפה שלא לדעת. אי שם יש איש שמדבר עם המילים והמילים עונות לו תשובות משלהן. נזכרתי בלילה אחד שבאת וחיפשנו לנו מקום ובכל מקום הפריעו לנו, עד שזה כבר היה ממש מגוחך, כאילו העולם כולו אמר לנו שאין לנו מקום. תחנת דלק עם אספרסו קטן ושחור וביסלי. אני בלי חזייה מתחת לבגדים. ותמיד הייתי בלי מילים כשהיינו נפגשים. היום זה כבר לא ככה, מצאתי את כל המילים, אבל אתה כבר לא כאן להקשיב להן.


Back to Top