נשירה
Follow by Email
Archive
- יוני 2016 (4)
- מאי 2016 (1)
- אפריל 2016 (2)
- מרץ 2016 (6)
- פברואר 2016 (1)
- ינואר 2016 (8)
- דצמבר 2015 (3)
- נובמבר 2015 (2)
- אוקטובר 2015 (2)
- ספטמבר 2015 (3)
- אוגוסט 2015 (7)
- יולי 2015 (8)
- יוני 2015 (5)
Categories
הגדול
(12)
עבודה
(9)
אהבה
(7)
קירבה
(6)
זיכרון
(5)
לימודים
(5)
מוזיקה
(5)
סטרוברי
(5)
אוכל
(4)
בדידות
(4)
הפרעת שינה
(4)
לא קוהרנטי
(4)
ספרים
(4)
כאב ראש
(3)
מתילדה
(3)
ניתוח
(3)
עשן
(3)
שמיעה
(3)
שמש
(3)
אל אלווארז
(2)
הקטנה
(2)
חתול שחור
(2)
יומן
(2)
ילדים
(2)
ישרא
(2)
לואיס קרול
(2)
סילביה פלאת
(2)
פרפר
(2)
ציורים
(2)
אן אלווארז
(1)
בלקלב
(1)
המלון הלבן
(1)
טום יורק
(1)
ים
(1)
כאב
(1)
מוזיאון תל אביב
(1)
מטריה
(1)
מייאו
(1)
ספר חדש
(1)
סריגה
(1)
עמק החיות המוזרות
(1)
קולנוע
(1)
תופרת קטנה
(1)
תמיד אני שוכחת תוויות
(1)
קוראים
רשומות פופולריות
-
היו לי כמה ימים נטולי אינטרנט (כמעט שבוע). קודם לכן עוד רציתי לכתוב, כשמזג האוויר היה קר ומקפיא (כבר שכחנו בינתיים), על הפרק "הקרה ...
-
(שם של ספר מאת תומס אוגדן, ממנו אני מוציאה ציטוט לישיבה הראשונה שאנהל) אני מאד אוהבת את השם של הספר (וגם את הספר) אני מגלגלת אותו על קצה ...
-
(אתם לא חייבים להגיב אם אני כותבת פוסטים ברצף :)
-
אני נטולת מילים בזמן האחרון אבל טום יורק מדבר במקומי הוא מזכיר לי קצת אותך לפחות חיצונית הגוף שלו נראה חם ונושם עטוף בחולצ...
-
הבדידות: כשיצאנו מהמכונית הוא שאל אם אפשר חיבוק. לקח לי זמן להבין ובסוף הבנתי ואמרתי שכן בטח. הופתעתי כי בדרך הוא נראה לי קריר ומנותק. מ...
-
שני לילות או יותר שאנחנו יושבים ומקשיבים למוזיקה אני חוזרת הביתה עייפה, מתקלחת ויושבת איתו כי הוא רוצה שנאזין ביחד, הוא מוצא דברים מעני...
-
אני מדמיינת שאני בערסל מבד רך עם גדילים, קשור בין שני עצים (איזה מין ערסל לא קשור בין עצים? זה לא ערסל אם אין עצים מהצדדים) החיי...
-
באת בשבילי מרחוק כי כתבתי לך ואני לא יודעת אם ידעת שאני עצובה אבל באת והפתעת אותי ולקחת אותי למלון ההוא שלקח לנו זמן למצוא אותו והפעם היי...
-
מה שזה עושה לי (והיו רק שני מפגשים) הוא הרחבת המחשבה. אני מוצאת את עצמי כותבת מדמויות אחרות, לאו דווקא אני, להפתעתי דווקא דמויות של גברים. ...
-
לאסוף את עצמך בעזרת אנשים תמיד מוכיח את עצמו. כשהתחלתי לסנן את אלה שאינם אוהבים אותי או שגורמים לי להרגיש רע באופן סדרתי, נוצר חלל ריק ולתו...
Blogroll
-
לפני 2 ימים
-
לפני 2 שבועות
-
לפני 2 שנים
-
לפני 2 שנים
-
לפני 2 שנים
-
לפני 5 שנים
-
לפני 6 שנים
-
לפני 6 שנים
-
לפני 7 שנים
-
לפני 7 שנים
-
לפני 8 שנים
-
לפני 8 שנים
-
לפני 9 שנים
תגובות אחרונות באתר
יום ראשון, 28 ביוני 2015
גיליתי תופרת מקסימה ממש, מוכשרת מאד וזריזה להפליא, קרוב לבית. ילנה, הבאתי לה שתי שמלות וחולצה שהיה צריך לקצר, זוג מכנסיים שהיה צריך להצר (חשבתי בכלל לזרוק, ולא ידעתי מה לעשות איתן, אבל התיקון שעשתה להן הפך אותן לשמישות לגמרי). כל פעם שלבשתי אמרה - מה, ארוך! וכאילו קיבלתי בגדים חדשים - אהבתי אותם אבל בקושי לבשתי, כי לא נראה עלי טוב, ולא הבנתי מה לא טוב, עד שתפסתי - ארוך מדי. זה בגלל הסרט על אדית פיאף, שהייתה קטנטונת -
עכשיו מצאתי עוד שמלה ועוד חולצה ועוד זוג מכנסיים... שגם אותם צריך לתקן.
בבית החולים חיכיתי המון המון זמן, וקראתי עיתונים מדכאים ומפחידים. המנתח אף הוא קצת בילבל אותי - או שהיה לו עומס עבודה נורא והוא לא הספיק לגמרי לעבור על כל החומר, או שאולי דיברו איתו מבי"ח הקודם.. הוא רוצה להבין מה לא היה בסדר עם השתל שפעמיים "דעך" כדבריו, מה הסיבה, כי מרגיש לא נוח להציע לי ניתוח באוזן השנייה בלי לדעת שלא יחזור אותו המקרה גם בשנייה. לא ידוע מה קרה, לי לפחות. מבי"ח הקודם לא בטוח שמעבירים את כל המידע. אני ביקשתי אותו כמה פעמים, גם עם עו"ד.. ועדיין לא שלחו הכל.. ולקלינאית של הנוכחי שלחו קצת יותר, אבל לא ברור אם זה הכל.. והאם הוא יכול לקבל את המידע כולו, כרופא? אולי היה עדיף לחזור אליהם, כי אם הם יודעים מה קרה, אולי הם לא יחזרו על הטעות, אם אכן הייתה טעות. אבל אני לא רוצה לחזור לשם. וכך או אחרת זה העציב אותי, כי אני מאד רוצה את מה שהשתל הזה יכול לתת. אני מכירה הרבה אנשים שיש להם אותו, והם נהנים מאד מהשמיעה שהוא נותן להם. גם אני רוצה...
בינתיים אני צריכה לעשות צילום ראש כדי לראות שוב אם יש תזוזה של השתל ממקומו, וגם המנתח אומר שיאסוף עוד נתונים, ויהיה איתי בקשר כשיהיה לו מספיק מידע. ושנצטרך לשקול גם את האפשרות שגם בניתוח השלישי לא יהיו תוצאות יותר טובות מהאחרון, ואז אולי לשקול את כדאיותו של הניתוח. אני חושבת שאני קצת מדחיקה את האכזבה שאני חשה. מנסה לא לחשוב על זה כעת.
אחרי שחזרתי הביתה הייתי ככ עייפה שנכנסתי למיטה ולהפתעתי נרדמתי וישנתי, זה היה טוב כי לא ישנתי מספיק בלילה הקודם.
מחר לא בא לי ללכת לעבודה. אבל אני אומרת לעצמי להיות איתם לאט ובעדינות, בעיקר להקשיב, ולא נורא להתאמץ ולהיות במתח. להימצא במחיצתם ולהקשיב, גם להם וגם לעצמי.
תוויות:תופרת קטנה
הירשם ל-
תגובות לפרסום
(Atom)
.
השבמחק