נשירה
Follow by Email
Archive
- יוני 2016 (4)
- מאי 2016 (1)
- אפריל 2016 (2)
- מרץ 2016 (6)
- פברואר 2016 (1)
- ינואר 2016 (8)
- דצמבר 2015 (3)
- נובמבר 2015 (2)
- אוקטובר 2015 (2)
- ספטמבר 2015 (3)
- אוגוסט 2015 (7)
- יולי 2015 (8)
- יוני 2015 (5)
Categories
הגדול
(12)
עבודה
(9)
אהבה
(7)
קירבה
(6)
זיכרון
(5)
לימודים
(5)
מוזיקה
(5)
סטרוברי
(5)
אוכל
(4)
בדידות
(4)
הפרעת שינה
(4)
לא קוהרנטי
(4)
ספרים
(4)
כאב ראש
(3)
מתילדה
(3)
ניתוח
(3)
עשן
(3)
שמיעה
(3)
שמש
(3)
אל אלווארז
(2)
הקטנה
(2)
חתול שחור
(2)
יומן
(2)
ילדים
(2)
ישרא
(2)
לואיס קרול
(2)
סילביה פלאת
(2)
פרפר
(2)
ציורים
(2)
אן אלווארז
(1)
בלקלב
(1)
המלון הלבן
(1)
טום יורק
(1)
ים
(1)
כאב
(1)
מוזיאון תל אביב
(1)
מטריה
(1)
מייאו
(1)
ספר חדש
(1)
סריגה
(1)
עמק החיות המוזרות
(1)
קולנוע
(1)
תופרת קטנה
(1)
תמיד אני שוכחת תוויות
(1)
קוראים
רשומות פופולריות
Blogroll
-
לפני 3 שבועות
-
לפני חודש
-
לפני 2 חודשים
-
לפני 3 שנים
-
לפני 4 שנים
-
לפני 6 שנים
-
לפני 8 שנים
-
לפני 8 שנים
-
לפני 10 שנים
-
לפני 10 שנים
-
לפני 10 שנים
-
לפני 10 שנים
-
לפני 10 שנים
תגובות אחרונות באתר
יום שבת, 29 באוגוסט 2015
בית הקפה שמחוץ לעיר
הלכנו להסתפר, הגדול, הקטנה ואני, אצל הספר שלי (מוני פוני :) וקרה בדיוק מה שרציתי שיקרה - מוני פוני הניח את ידיו על כתפיו (הרחבות אך רזות) של הגדול ואמר לו: כמה שאתה יפה.
אני יצאתי קצת יותר אוורירית ובלונדינית, הקטנה יצאה עוד יותר יפה.
המנתח חזר אלי: אפשר לנתח, אני מאד מתרגשת. שום דבר לא ברור. הניתוח יהיה בעוד כחודשיים. שבוע בערך של אישפוז, שלושה שבועות בערך של החלמה בבית. מחלקת ניתוחי ראש וצוואר. מציע לקחת סטרואידים במשך חודש כדי שתהיה קליטה טובה. מחזיקה אצבעות לעצמי שהפעם יהיה מוצלח. לא אוכל לדעת - יכול להיות שאחרי כשנה תהיה שוב ירידה והחלק הפנימי יתקלקל. אולי אחרי כמה חודשים. אולי אחרי שנתיים. מקווה שלא אהיה במתח אינסופי שהשמיעה תידרדר פתאום. בגלל שלא ידוע מה קרה בפעמיים הקודמות. ובכל זאת זה מרגש. הוא ממש נחמד. הילדים מאד שמחים בשבילי ומתרגשים. כולם מחזיקים לי אצבעות.
החופש הולך להסתיים. אני קצת בחרדה. צריכה למצוא קליינטים, הקודם הזניח קצת את העבודה לפני שעזב, ואני צריכה על סף השנה החדשה לעשות עבודת שיווק אינטנסיבית.
על חוף הים ורד אמרה שאני מוכרחה לעשות דוקטורט. את היית התלמידה הכי מבריקה מכולנו היא אומרת. את צריכה להמשיך. אני אכתוב מחר-מחר-מחר-מחר למנחה. איך ג'ים קארי אמר - צריך אמונה. לא תקווה אלא אמונה. אני צריכה רצון. הרצון שקוע בתוך גיגית מים עמוקה עמוקה, ואני צריכה לצלול אליו, לתפוס בראשו ולמשוך אותו החוצה. אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה, גם. אולי ללמוד פסיכותרפיה, או קורס מדריכים. שניהם משהו שאצטרך בין כה וכה. הדוקטורט יותר בגדר של מותרות לא פרקטיים.
בתוך מרחב חלול יש לב פועם
פועם בתוך ריק חסר אוויר. אני רוצה לכתוב פחות יומני ויותר
אנסה: רגע - קודם אני רוצה לעשות סדר, לפנות מקום, שהתיקיות במחשב יהיו מאורגנות יותר טוב, שאמצא חומרים טובים ואזרוק כאלה שלא, לסדר את המטבח, לפני שמתחילים לבשל.
הירשם ל-
תגובות לפרסום
(Atom)
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה